delirious new york – cartoon

אוקטובר 29, 2009 at 9:50 pm (אדריכלות, אורבני, אנימציה, ניו יורק, ראם מאיר, רם קולהאס)

את הסרטון הזה חיפשתי במשך הרבה זמן באינטרנט, ראיתי אותו לראשונה בMOMA בדיוק לפני שנה. אמנם רשמתי את השם אך לא מצאתי אותו עד עכשיו.
לפני שבוע התחלתי לקרוא את ספרו של רם קולהאס – delirious new york ותוך כדי הדפדוף נתקלתי בתמונה מוכרת מתוך הסרטון , כך המשכתי לגגל ומצאתי אותו ביוטיוב.
הסרטון נעשה על ידי Madelon Vriesesdorp שהיא אמנית הולנדית , מייסדת OMA ביחד עם קולהס וחוץ מזה היא גם אשתו. אני לא יודע אם הדברים אכן נעשו בסדר הזה.
הסרטון באיכות נמוכה, מצולם על ידי מצלמה מהמסך, אבל מספיק כדי לראות ולהבין.
הרומן של גורדי השחקים האייקונים של ניו יורק מתחיל עם הצמד המחודד,האימפייר והקרייזלר שוכבים במיטה לאחר אקט אהבה עד שבמפתיע נכנס הרוקפלור ומתעצבן. מפסל החירות שהיתה באותו החדר כל הזמן מובילה בהמשך לסוף העולם.

מודעות פרסומת

קישור קבוע להגיב

ירושלים מתחילה לזוז

אוקטובר 27, 2009 at 11:46 pm (חדשות, תערוכות)

יישור למרכזלאט לאט מבלי שנשים לב ,ירושלים,העיר המנומנת משהו,מתחילה להתעורר.
שווה לבדוק.

קישור קבוע להגיב

סטודיו אדריכלות – רשמים ומחשבות

אוקטובר 27, 2009 at 9:46 pm (אדריכלות, מחשבות)

בהמשך לפוסט של ראם לגבי רשמים מלימודי אדריכלות, שמאוד התחברתי אליו והזדהיתי עם הזיהויים שלו.
קיבצתי מספר מחשבות בנוגע ללימודי אדריכלות. הלימודים האלו לא פשוטים בהיבט הזמן וההשקעה, קשה להסביר את הלילות הלבנים לחברים שלומדים מקצועות אחרים…
מי שנכנס למקצוע הזה צריך לעשות זאת ברוח של עשייה, מתוך מקום שבאמת נהנה מהתעסקות בסביבה הבנויה, מתוך מקום שרואה את הסובב ורוצה לקחת חלק בתכנון שלו.
לימודי אדריכלות שואבים אותך אליהם, האדריכלות הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהחיים, משנה את הדרך שאתה מסתכל על הסביבה הבנויה. בהיבט הזה הלימודים הם חד-פעמיים, אחת שלמדת ונחשפת ונהיית מודע לסביבה הבנויה, לא ניתן לחזור אחורה לתמימות או יש האומרים לבורות הקודמת.

הרבה עבודות, מחקרים ומאמרים נכתבו על הסטודיו האדריכלי, על שיטת ההוראה המיוחדת – הנחיה, שריד אחרון לשיטות הלימוד המסורתיות בהן אדריכלים למדו את המקצוע דרך הניסיון.
לא היה מקצוע כזה מובהק "אדריכל", היו גילדות בנאים, בהם בנאים מוכשרים התקדמו בסולם לרב-בנאים שעשו את עבודת התכנון והפיקוח על הבנייה. יחד עם זאת המקצוע עצמו היה קיים, והמהפכה התעשייתית הביאה לתהליך ה"התמחות" "התמקצעות" והולידה לנו את המקצוע באופן רשמי, ובהמשך המקצוע התפרק ל"אדריכל ערים", "אדריכל נוף/סביבה", "אדריכל פנים"… גם מקצוע עיצוב המוצר נגזר ממי שהיו בעבר אדריכלים שתכננו באופן הוליסטי (מתכנון ועיצוב המבנה, דרך עיצוב הפנים ועד עיצוב הרהיטים). מתחילת המאה ה-20 התגבש עיצוב המוצר כמקצוע בפני עצמו, וכך נשאר מקצוע האדריכל מעט מיותם מהנפח הפוטנציאלי שלו, לטעמי.

ריכזתי מספר נקודות למנטאליות נדרשת ללימודי סטודיו אדריכלות ובכלל על הסטודיו עצמו, אני חושב שהרשמים האלו רלוונטיים גם לסטודנטים שנמצאים שם באמצע הלימודים ולא חשבו עדיין על הדברים כך

  • לפני הכל – לסטודנטים שרק מתחילים, חשוב לעושת את הסוויץ', אתם מתחילים לימודים אקדמאיים, זה שונה ממסגרות לימוד קודמות. כאן אתם אדונים לעצמכם הרבה יותר. שינוי הפאזה הנדרש בהקשר הזה הוא בעיקר הבנה שההימצאות באקדמיה בלימודים אלו היא לטובת רכישת ניסיון במקצוע האדריכלות. ניסיון צוברים ע"י עשייה. אין טעם ואין סיבה לחפש קיצורי דרך, אם באמת רוצים להטמיע ניסיון במקצוע זה.צריך להתמסר לתהליך ולהזיע.
  • ההערכה שניתנת היא ע"י מנחים בעלי ניסיון בתחום המקצוע ובמעגל האקדמי, יחד עם זאת חשוב לזכור שכולנו בני אדם, אנחנו שונים בדעותינו אחד מהשני. בעיקר במקצוע האדריכלות לא נדיר לשמוע שתי דעות מנוגדות לחלוטין ובאופן מהותי. הביקורת היא שמיכה, לא בכל מחיר צריך להתכסות בה. אבל על נושא "הביקורת בסטודיו" אפשר לכתוב מאמר שלם נוסף, אז לא ארחיב יותר מזה.
  • עיקר הלימוד לאדריכלות או לכל מקצוע / נושא אחר מתרחש באמצעות שלושה שלבים כלליים : סקרנות, חיפוש הידע, הטמעתו. באקדמיה ובכלל בחיים, אנחנו מקבלים המון קצוות של חוטים. כל אחד, עפ"י סקרנותו, יעקוב אחרי החוטים שהקצוות שלהם סיקרנו אותו.סטודיו אדריכלות הוא דבר חמקמק בהקשרים האלו. הוא אינו פרונטאלי יותר ממעשי, ואינו כתוב בסקטשבוק יותר ממצויר שם ואינו בתוכנות השרטוט יותר מאשר בדגמים. הסטודיו משאיר לך קצוות פתוחים רבים. חלקם קריטיים להתפתחות המחשבתית ויש להשלימם וחלקם נשארים פתוחים וההתחקות אחריהם היא עפ"י סקרנות סובייקטיבית.
  • הסטודיו זה המקצוע היחיד שנלמד בצורה גורפת בכל הרמות – מנטאלית, שכלית ופיזית, ההנחיה של סטודיו אדריכלות אמורה רק לגרות אותנו ולהוציא מאיתנו אינטואיציות ותחושות לגבי האדריכלות עצמה. אדריכלות היא אנחנו, היא נועדה לנו, בני האדם. אם רק ניפתח ונקשיב פנימה נדע מה טוב לנו ומה לא, השוני הקיים באופי שלנו ייתן פירושים אחרים לאותו דבר. השוני הזה הכרחי לקיום אנושי אפילו אבולוציונית; אנחנו חיות שאפילו המראה החיצוני שונה בהגדרה הגנטית, אנחנו שונים באופי ובצורת ההתנהגות והמחשבה. אך יש לנו מכנה משותף אנושי והתשובות הכי בסיסיות באדריכלות אנושית נמצאות עמוק בפנים, מעצם המהות האנושית שלנו. סטודיו לאדריכלות, מעבר לרכישת ניסיון טכני והבנות בסיסיות דרך העשייה, נותן לנו משהו שלא מקבלים בשום מקום אחר – הבנה שהכול כבר בפנים ושצריך ללמוד להקשיב.
  • בשורה התחתונה, המנטאליות הנכונה הנדרשת לאדם ללמוד מתחילה בראש ובראשונה בסקרנות. החברה של היום מדכאת את יצר הסקרנות האישי, ובכך מדכאת את השכלת האדם.. דיכוי הסקרנות קורה ע"י מערכת אדירה של גירויים שמקיפים אותנו ומטשטשים את היכולת שלנו לנווט אל הדברים שבאמת מסקרנים אותנו. אנחנו רוויים במידע, רובו כלל אינו מסקרן אותנו באמת, אבל אנחנו מושפעים מהצורה שהדברים מוצגים. אומרים לנו בביטחון טוטאלי מה טוב, מה יפה ומה נכון… והתוצאה העגומה היא שהפסקנו לחפש כי מביאים לנו הכול. אדם שאינו מחפש, שמביאים לו כל הזמן, נהיה עצלן. הנפש והתודעה מאטות. כל יצר סקרנות דוכא כבר מזמן.. ועכשיו – בא סטודיו אדריכלות ומנסה להחיות את זה.בלי סקרנות – חיפוש והבנה תוך כדי עשייה, לא ניתן להטמיע את המקצוע הזה.

הסטודיו מטרתו צבירת ניסיון ממשי בתהליך הנפש-התודעה-העשייה של האדריכלות. צריך להתמסר לאלו שעושים את עבודת ההכוונה הקשה הזאת, שמנסים לשחרר אותנו מהקיבעונות וממצב "עיני העגל" שהחברה סביבנו רוויה בה. וכמובן – צריך להזיע. לעבוד קשה. להתנסות, "ללכת עד הסוף".

הרישום – "רחוב", של המאייר ואמן הקומיקס כריס הווארד
לסיכום, אני מאחל הצלחה אמיתית לכל מי שמחליט ללמוד את המקצוע המיוחד הזה, מקצוע שחיים אותו.

קישור קבוע להגיב

מותן וחייהן של הערים האמריקאיות הגדולות – ג'יין ג'ייקובס

אוקטובר 26, 2009 at 2:23 pm (Uncategorized)

https://i2.wp.com/miu.org.il/MIU_v4/docs_activities/Conference%202008/glimpse2008_05_26_files/image001.jpg

ערימת הספרים שהצטברה ליד מיטתי גדלה במהלך כל שנת הלימודים כך שאחד מהדברים שתכננתי למהלך הקיץ היה לצמצם את הערימה בהרבה שעות קריאה, אחד הספרים שהיה חשוב לי לקריאה היה סיפרה המהפכני של ג'יין ג'ייקובס אודות הערים האמריקאיות הגדולות. מהפכניות נמדדת לאורך זמן, וספר שנכתב בתחילת שנות השישים יכול להיות לא רלוונטי בסוף העשור הראשון של המילניום החדש, התרגום שיצא לראשונה לפני שנה בהוצאת בבל (תודה) באיחור אופנתי של יותר מארבעים שנה מעיד כי הספר הינו רלוונטי לימינו ונכנס לקטגוריית הספרים הקלאסיים שהזמן לא פוגע באקטואליות שלהם.

שיכונים אופייניים – ניו יורק מעדשת מצלמתי

מתארים אותה כאישה קטנה ההולכת ברחובות ניו יורק ומתבוננת בסביבה, כדי להיכנס לאווירה צריך להכיר את ניו יורק של לפני שנת 61 ואני מכיר את ניו יורק של השנה שעברה. את האווירה של ניו יורק מהתקופה הישנה בה נכתב הספר השגתי דרך סרטים וספרים ישנים של אותה התקופה, הבמאים וודי אלן ומרטין סקורסזה שגדלו בניו יורק שירתו אותי למטרה זאת, סרטיהם שנעשו בתחילת שנות השבעים עזרו לי לבנות תפאורה. השילוב בין ניו יורק שפגשתי לפני שנה בשילוב תפאורת הסרטים עזרה לי לבנות רקע שעזר לי להיכנס לראשה של הגברת, ולהביט איתה לעבר העיר הגדולה.

שמו של הספר המדובר הוא "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" וזה כבר מסגיר חוסר רלוונטיות לאזורינו, למרות היותנו חקיינים של התרבות האמריקאית בהמון מובנים ישנו פער מהותי בתפיסה העירונית בין ישראל ישראלי לדוד סאם, אני קורא את הספר דרך עיניו של סטודנט לאדריכלות ומחפש נקודות בהם הספר רלוונטי עבורי, הלוא התקופה, המקום והתרבות שונים מישראל העכשווית. נקודת המוצא היא שבכל פרויקט שעושים במהלך הלימודים ההתייחסות העירונית הנה הראשונה במעלה.

עיקר ההתייחסות בספר הינה לניו יורק שם התגוררה ג'ייקובס בתקופת כתיבת הספר אבל ישנה גם בחינה של ערים אמריקאיות נוספות. מתחילים בניו יורק והולכים מבלוק אחד לבלוק שני, שיכון מוזנח מול שיכון מטופח ברבעים שונים של העיר, קפיצה לבוסטון לשכונת נורט'-אנד המשתקמת, וישר לפילדלפיה לראות הבדלים בין כיכרות עירוניים. הספר אינו מכיל תמונות ומפות של האזורים המדוברים ואת כל הדרך מאתר לאתר אני מבלה איתה דרך תצלומי האוויר של גוגל ארץ', הרבה מקומות נותרו בעינם כך שהמבט בתצלום עוזר להבין את המילה הכתובה.

ערים גדולות כגון אלו העוסקים בהם בספר אינם בנמצא במחוזותינו, כי היחידה שאנחנו עוד איכשהו יכולים להשוות באופן יחסי לניו יורק/שיקגו/בוסטון היא העיר תל אביב שבה ישנם באופן יחסי הרבה ממאפייני העיר הגדולה שגייקובס סוקרת במהלך הספר.

הקריאה בספר זורמת בצורה מעולה, ולמרות שזה ספר עיון לעיתים הרגשתי כמו במין רומן בלשי צועד עם הגברת ברחובות הכרך מתבוננים בנעשה ומבינים את הבעיה, גם הפרקים הפחות מעניינים, מהנים לקריאה וזאת בזכות הלשון השנונה המאפיינת את כל ספרה.

הספר נכתב בתקופה בה יושמו בארצות הברית רעיונות מודרניסטים לתכנון ערים, "עיר הגנים" ו"העיר הקורנת" של אבנעזר הווארד ולה קורבוזייה בהתאמה שולבו לכדי יצירת שיכונים חדשים על גבי הריסות של שכונות מדורדרות. הבניה החדשה הייתה אמורה לתת פתרון קסם ליצירת איכות חיים עירונית טובה נכשלה לרוב עקב תפיסת התכנון וחוסר ההתחשבות במאפייני האכלוסיה. בנקודה זו אני מביט חזרה לישראל ולתפיסות השיכון שהובילו את המדינה הצעירה, אותם שיכוני רכבת שנבנו במקומות רבים בארץ כחלק מאותה תפיסת מגורים מודרנית שיובאה כחלק מגל עולמי. אחת הבעיות המשותפות לשכונות הייתה זהות המעמד הגר באותה השכונה.

לדעה של גייקובס המפתח העיקרי לעירוניות טובה הינה רבגוניות אותה היא פורטת לארבעה תנאים המחזקים את קיומה:

שימושים מעורבי

בלוקים קצרים

הצורך בבניינים ישנים

הצורך בריכוז

ארבעת תנאיה מוסברים בספר תוך מתן דוגמאות ממקומות שונים ובכל פעם שאני מנסה לעשות השלכה למקומותינו אני נתקל בחוסר התאמה, לדוגמא, הבלוק העירוני הישראלי שונה לרוב מאחיו האמריקאי, גודלו וצפיפותו מתנהלים במספרים שונים ובנוסף, עירוב שימושים הוא אלמנט שאינו מאופיין אצלנו בהרבה אזורים.

כאשר גייקובס מנתחת את הרחוב היא לא פוסחת על אף אחד ממאפייניו, היא עוסקת בקווי המבט העירוניים שלנו, האם הם קצרים שנחסמים על ידי מבנים בצורה טובה רעה או מבטים אינסופיים המאפשרים לנו להביט הרבה אל מחוץ לעיר. מהמבט היא ממשיכה למדרכה שלאורך הרחוב אותה היא מדמה לבמה קטנה שעל גביה מוצג ריקוד הרחוב – בלט, המשתנה לאורך כל שעות היממה. הרקדנים, אותם "שומרי הרחוב" כלשונה, הם כל האנשים הקשורים לרחוב בין עם זה במגורים, מסחר או עוברי אורח וכחלק מזה גם זרים הבאים רק לעבור ומיד ממשיכים. בלט יומי מתואר כמו במחזה דרך עיניה של ג'ייקובס שמבצעת בו את חלקה (עמ' 78 ), ומקנה הבנה לתפקוד הרחוב באופנים שאנשי התכנון ומקבלי ההחלטות לא תמיד רואים.

מבטים עירוניים – פארק אווניו , ניו יורק

לאחר המדרכה ממשיכים לגנים ציבוריים ושכונות שלמות, הרצון המודרניסטי ליצור מקסימום שטחים פתוחים לטובת התושבים מוצג על ידה כמקור לגנים נטושים בהם את מקום הציבור תופסים האלימות והוונדליזם.

ישנו פרק מיוחד המדבר על יחסי הגומלין בין הרכב לעיר, פרק זה לדעתי לא רלוונטי לארצנו המקדשת את המזדה 3 ליסניג הנראית על כל מדרכה, גייקובס נותנת דוגמאות ליכולת של העיר לצמצם את תנועת הרכב בערים אך זאת נעשית כאשר ישנם חלופות תחבורה אחרות שבארצנו עדיין אינם קיימות.

קידום רבעים עירוניים לכדי הצלחה מהווה נתח חשוב בספרה, כאן היא מסבירה על תכנון נכון, התחדשות טבעית וגם עוסקת בסבסוד ממשלתי שמוזרם לטובת התחדשות שכונות שהידרדרו. הגורמים האלה יחדיו מקדמים רבעים ושכונות לכדי הצלחה בניגוד ל"תרופת הפלא" בדמות ההריסה והבניה. היא אינה חוסכת שבטה ממקבלי ההחלטות השמים לנגד עיניהם שיקולים פוליטיים יותר מאשר התחשבות בשכונה, דווקא בנושא זה יכולתי לראות הקבלה מלאה לישראל.

הספר מלמד עקרונות המאפשרים את העיר אך אני מוצא מספר נקודות ממשק מעטות למקומות שאני נתקל בהם בתכנון חדש בישראל, שכונות המגורים החדשות בישראל מהווה אנטיתזה מוחלטת להרבה מעקרונות הספר. תל אביב בשנים שלאחר יציאת הספר דווקא מראה סוג של שינוי אך כיצד מתוכננת בימינו שכונה כמו שכונת צמרת. כנראה שהישראלי תופס את העירוניות בצורה שונה ולצערי הוא רוצה לגור בבניין מגורים עם בני המעמד הזהה לשלו כאשר אזורי המסחר נמצאים במרחק רב ממנו.

פרוייקט מגורים עכשווי על ההאדסון בתכנון ריצארד מאייר

שמתחילים פרוייקט אנחנו ישר מבצעים את הניתוחים העירוניים, נעזרים בתפיסת לינץ' להבין את האזור, מחפשים דפוסים עירוניים וכמובן בתחושות אישיות כלליות. אחרי קריאה בספרה של גייקובס הרבה מאותם תחושות שאנו חשים מתבהרות ומוסברות, המגוון הרחב של נושאים הגורמים לעיר לחיות מפורטים בספרה וניתנים להם הרבה פתרונות. הספר מרחיב אופקים להבנת מרבית תחומי העיר כך שהיום לאחר קריאת הספר אני ניגש לתכנון אזור עירוני, יש בידי הרבה כלים להבנה ומתן רעיונות נכונים לפיצוח נכון של העיר.

אבל זה לא שהכל נהיר וברור לי מעתה והלאה להמשך התכנון העירוני, כי העיר עדיין נשארה גוף שאין לו תשובה.

קריאה נוספת:

מכונת קריאה

בלוג ברוחה של ג'ייקובס

באותו הקשר:

אדריכלות ודינמית – פיצוץ שיכונים שסימנו את מותה של התנועה המודרניסטית.

מתוך הסרט הנבואה ( koyaanisqatsi) של Godfrey Reggio.

קישור קבוע תגובה אחת

שרון נוימן | איל מלכא | שחר לולב: פרי ביכורים

אוקטובר 25, 2009 at 6:30 pm (אדריכלות, אדריכלות דיגיטלית, אודות הבלוג, איל עברי, הפינה הלוקאל-פטריוטית, חיפה, פרויקטים אישיים, תרבות)


בואו, תהנו, אם אתם מכירים בוגרים של ויצו תזמינו אותם
הכניסה חופשית.

עיצוב: איל עברי להגדלת התמונה ליחצו עליה

לאתר של שרון נוימן
לאתר של שחר לולב -so architecture
לפוסט אודות אייל מלכא (מלכא אדריכלים) בארכיבלנדר

פתחתי אתר שירכז את הכרזות של ההרצאות במחלקה לאדריכלות בויצו
אשמח אם תבקרו: Flat Space

http://wp.me/GmjI

קישור קבוע להגיב

לימודי אדריכלות – ההתחלה

אוקטובר 25, 2009 at 12:06 am (אדריכלות, ראם מאיר)

חמש שנים זו חתיכת דרך ארוכה ועכשיו כאשר אני מעבר לחציון אני מתחיל להביט על הלימודים מהצד השני. זו עדיין לא פרספקטיבה מלאה על כל התהליך אבל העליתי כאן מספר נקודות ששווה להכיר לפני שאתם מתחילים את המירוץ.


פנטזיה אדריכלית

במהלך הלימודים אנחנו עוברים תהליך מקצועי ואישי, הוא נועד לנסות להבין את המקצוע, להתנסות במקצוע ולהתקדם באופן הכי מקצועי בהתאם לכיוון שאליו שואפים להגיע, אך עם כל הדברים הטובים שהלימודים מבססים בנו אני חש שהם מסרסים את הפנטזיות המרחביות שמתממשות במוחנו מרגע שאנחנו מבינים שאנחנו רוצים להיות אדריכלים. אני זוכר פנטזיות אדריכליות שעפו במוחי עוד לפני תחילת הלימודים, הם היו הזויות ותלושות מיכולת התקיימות ממשית. היום משום מה, ככל שהתקדמתי בלימודים הפנטזיות התחלפו במרחבים הרבה יותר הגיוניים. אולי זה תהליך שהלימודים צריכים לעשות, לתרגם את המחשבה החלומית למרחב ממשי, ואכן במהלך בניית פרויקט התהליך הכי קריטי וקשה זה לתרגם את הרעיון המרחף במוחכם לקווים הניתנים לקיום בעולם האמיתי.

ביקורת

הציון המספרי והביקורת המילולית חיים בדו קרב מתמיד, אם אפשר היה לתת רק ציון על הפרויקט היינו חוסכים מסכת ארוכה של התמודדות עם עצמנו, המנחה והפרויקט. הביקורת מגיעה בשני סוגים, השבועית המתגלגלת ומנגד – המסכמת, הביקורת השבועית מובילה את כיוון הפרויקט ואילו המסכמת אומרת לך איך הייתה כלל הגשת הפרויקט, הביקורת שאנו מקבלים על פרויקט מגמדת את הציון עד לכדי מה שהוא באמת, סה"כ מספר.

מנגד לציון המספרי עומד המנחה ונותן ביקורת על הפרויקט, מילותיו זורמות ואתם מקשיבים. על התינוק שלכם הוא מדבר, אם הביקורת על הפרויקט מפרגנת, האוזן נפתחת והחזה מתנפח וכל מילה נקטפת בשקיקה עמוק לתוך לבכם, אבל לא תמיד יהיו אלה מחמאות שיוצאות לו מהפה, האפשרות שמנגד בעייתית הרבה יותר כי שמתחילים להגיד דברי ביקורת רעה אתם מתחילים להיכנס למגננה.

הביקורת חייבת להישמע ולא משנה לאיזה כיוון היא נעה אבל רק אתם יודעים באמת מה היא אומרת עליכם ועל הפרויקט, היא תרסק אתכם לקרשים או תעיף אתכם לשחקים תישארו בפורפרציות, זו סך הכל עוד לבנה בבניין שאתם בונים משנה לשנה.

אבל חכו לשלב הציון שניתן אחרי הביקורת הוא מבלבל פי כמה, כי מישהו מוכן להסביר למה אם הביקורת הייתה טובה קיבלתי 92 ולא 94.


שינה

לא נורא, תלכו לישון עוד חמש שנים, הדיסוננס בין הרצון להמשיך לעבוד על הפרויקט שלא ניגמר אף פעם ומנגד היותנו בני אדם בשר ודם. שינה היא מצרך בסיסי עבורנו ובלעדיה לא ניתן להמשיך ולכן אני עדיין לא מבין למה המערכת לא רואה בזה דלק שעוזר לנו להמשיך. כבר שלוש שנים שאני מנסה לשכנע את עצמי שצריך גם לישון מידי פעם ועדיין לא מצליח למצוא את האיזון הנכון.

מחשבים

בדו קרב הזה התוצאות ידועות מראש, המעבר מעבודת יד לעבודת מחשב כבר מאחורינו, המחשב הכריע לטובתו והוא לא הסתפק רק בזה הוא גם עובר למצב שיוכל לשחזר את סגנון העבודה של היד, בהתחלה עוד תשמעו דיונים לגבי השלב בו כדאי לעבור מעבודה ידנית לעבר המחשב אבל מרגע שהמשוכה עברה אל תפסיקו להמשיך להתקדם, תוכנות שרטוט, הדמיה וכל שאר יכולות דיגיטליות נלוות יעזרו לכם להמשיך להתעלות, כי בעידן שאנחנו שוהים יותר בעולם הדיגיטלית מאשר בעולם הריאלי, שליטה במחשב שווה הרבה מאד.


עבודה קבוצתית

המקצוע בבסיסו אינדיווידואלי ואנחנו עסוקים להראות את היצירתיות שלנו יותר מכל, אבל החיים המקצועיים והלימודים משלבים עבודה משותפת עם עוד מוחות, שאתם עובדים בקבוצה תשקיעו מאמץ רב במציאת איזונים נכונים, אל תוותרו על דעתכם, אך דעו להתחשב בזו השנייה הנשמעת מנגד. עבדו עם עצמכם על היכולת להשתלב בקבוצה, אולי אם השנים תצליחו ללמד את הטקטיקה גם אותי.

שלמות

מזל שיש דד ליין אחרת לא היינו מסיימים את פרויקט לעולמים, אני עדיין לא יודע איך זה עובד במציאות אבל עד עכשיו כאשר מאחורי מספר פרויקטים אני עדיין תר אחרי שלמות אמיתית לפרויקט שיצא תחת ידי. תמיד זה נראה כאילו עוד שנייה עוד רגע מסיימים, ואז במבט כולל מגלים עוד תיקון עוד תוספת ועוד זווית שבכלל לא הבאנו בחשבון וכאן אני מדבר רק על פרויקט סטיודנאטילי ולא על פרויקט הנבנה בעולם האמיתי.

הכנות פיננסיות

אני שם בצד את השכר לימוד השנתי המלא, אבל זו רק ההתחלה, עם 45 שעות שבועיות אתם יכולים לשכוח מעבודה. החיים בשחור לבן זולים אבל ברגע שתרצו להוסיף קצת צבע תיפרדו מעוד כמה שקלים. דבק, סכיני חיתוך וקרטון גם הם לא באים בחינם, ותכפילו את האמצעים בדגם עירוני ב 1:500 ותגיעו למחירים סיטונאים.

אם השקעתם בלבייב או חטפתם פונזי ממיידוף תוודאו שאתם בכל זאת מוכנים, כי בחרתם תואר ארוך שדורש תזרים מזומנים.

הרחבת אופקים

למזלנו המקצוע רחב באופן אינסופי, תתי התחומים שהכותרת אדריכלות כוללת רבים מכדי שאדם אחד יוכל להכיל. אמנם יש חמש שנות לימוד אבל הם רחוקות מלגעת בכל הנושאים. כאן זה המקום לאני שלכם, כי רק אתם יודעים עם מה אתם רוצים לשלב את האדריכלות שבלבכם. אדריכלות עירונית, אדריכלות ירוקה, אדריכלות דיגיטלית או אדריכלות אדמה, התעסקות בחומרי בניה או פרטי בניין ואולי בכלל בקונספטואליה בלבד.

הזמן הוא שלכם להתנסות במגוון נושאים ולכיוון שמושך אתכם יותר מכל אליו תחתרו, כי כאשר אתם עוסקים בנושאים הקרובים לליבכם ההנאה גדלה וההצלחה הגדולה נמצאת ממש מעבר לפינה.

בהצלחה לאלה שמתחילים את הלימודים

נתנאל, לירון וניצן , בהצלחה מיוחדת בשבילכם

קישור קבוע להגיב

פעמת הלב של העיר

אוקטובר 24, 2009 at 8:25 pm (אורבני, אמנות, יובל אצקסון, ניו יורק)
















Pulse Park הוא מיצב אינטראקטיבי שהוצב בגן ציבורי בניו יורק לפני כשנה. כל אחד מהמבקרים באתר מיוצג באמצעות הבהוב זרקור המציג את קצב פעמות הלב שלו (בכניסה נמדד קצב פעימות הלב של המבקרים). סך כל ההבהובים מצטרף לפעימה קולקטיבית של המרחב הציבורי.

האמן מאחורי העבודה Rafael Lozano-Hemmer, מתמחה בעבודות אינטראקטיביות ואחד הנושאים בהם הוא שב ועוסק הוא קצב פעימות הלב של הצופים וכיצד הוא משפיע על חללים בקנה מידה שונים.




קישור קבוע להגיב

Amy Casey- הציירת של הכותרת העליונה

אוקטובר 24, 2009 at 5:56 pm (איל עברי, אמנות)

גסטון צהר מגלריית או ג'י האיר את עיניינו לגבי הציירת של ציור הכותרת, זה עם הבתים המרחפים.

שמצאתי אותו ב-FFFFOUND לא ידעתי למי הוא שייך והשתמשתי בלי רשות.



כעת הזמן לתקן את העוול ולתת קרדיט לציירת המוכשרת-Amy Casey
אנחנו מודים לה ולגסטון על תשומת הלב ומזמינים אותכם לגלוש לאתר שלה לראות עוד ציורים ובינהם גם את ציור הכותרת שלנו.

במידה ואתם רוצים לכבוש את ציור הכותרת של ארכיבלנדר ביצירה שלכם אתם מוזמנים לשלוח אלינו, נשמח לגוון ולתת קרדיט.


קישור קבוע תגובה אחת

ריהוט אורגני

אוקטובר 23, 2009 at 12:53 pm (השראה, ירוק, עיצוב מוצר, ראם מאיר)

shavings-tree.jpg

יואב אבינועם סטודנט מבצלאל יצר סדרת ריהוט הבנויה מעץ, היחוד בסדרה שלו היא שמדובר בשילוב של עץ ושל נסורת, החלקים השלדיים עשויים עץ ואילו המשטחים המרחביים המיועדים לישיבה עשויים אותה תערובות נסורת. הנקודות המעניינות נוצרות בנקודות החיבור שבין העץ המלא לתערובת.

shavings-comp.jpg

התערובת עשוייה מסוגים שונים של נסורת כך שבכל רהיט היא מקבלת צבע וטקסטורה אחרת

shavings-upsidedown.jpg

shavings-installation.jpg

השולחן הזה שעוצב על ידי דניאל דנרה מתחקה אחרי צורות הטופוגרפיה הטבעית ומשתמש בה בממשק החיבור בין העמוד למשטח

והפריט האחרון הוא סט ריהוט המורכב מודולים המתחקים אחרי פרקטל אורגני

frost-by-mars-12.jpg

frost-by-mars-7.jpg

frost-by-mars-4.jpg

קישור קבוע להגיב

מנהל מקרקעי ישראל-נקמת האופטימים

אוקטובר 21, 2009 at 5:24 pm (איל עברי, חדשות, קיימות)

בית המשפט קבע: על גואטה לפנות את חוף לבנון בכנרת ולהחזיר את קניין הציבור* לבעליו.
בית המשפט המחוזי בנצרת דחה את ערעורו של שלמה גואטה, שהחזיק במקרקעי ציבור שלא כדין והורה על סילוק ידו מרצועת חוף בצידה המזרחי של הכנרת הידוע גם כ"חוף לבנון (דרום)".

בית המשפט קבע כי: " המערער, ביד רמה ורגל גסה יש לציין, נהג במקרקעין לא לו מנהג בעלים בצורה צינית תוך הפקת רווח לכיסו הפרטי ממקרקעין ציבורים".

אכן הגיעה העת להחזיר את קנין הציבור לציבור כבעליו החוקיים ושלא כטענות המערער בפנינו. בלשון פשוטה, מדובר בפולש למקרקעין שעשה ועושה במקרקעי הציבור לרווחתו ללא כל זכות..".

נקמת האופטמים כבר אמרתי.
טחנות הצדק טוחנות בעצלתיים אבל בסוף הצדק נראה.

כפי שכבר ציינתי בעבר,
ככל שהאתר מזעזע יותר מבחינה גרפית והמידע כתוב בצורה לקונית, ההשפעה על חיינו כציבור גדולה יותר.

מסתממים משעמום וצורכים ריגושים מדילרים עם סחורה זולה מידי?
אם בכל זאת אתם מעוניינים לקרוא את הפרסום המלא, מנהל מקרקעי ישראל והלינק לפסק הדין.

*קניין הציבור=נחלת הכלל: רכוש המשותף לכלל הציבור. נחלת הכלל כוללת לא רק נכסי טבע, כמו המים והאוויר, אלא גם את חוף הים, הרחוב וגם את חוף לבנון בכנרת.

תודה לעידו

לינק הפתעה!
הצלמת של התמונה.

קישור קבוע להגיב

Next page »