מותן וחייהן של הערים האמריקאיות הגדולות – ג'יין ג'ייקובס

אוקטובר 26, 2009 at 2:23 pm (Uncategorized)

https://i2.wp.com/miu.org.il/MIU_v4/docs_activities/Conference%202008/glimpse2008_05_26_files/image001.jpg

ערימת הספרים שהצטברה ליד מיטתי גדלה במהלך כל שנת הלימודים כך שאחד מהדברים שתכננתי למהלך הקיץ היה לצמצם את הערימה בהרבה שעות קריאה, אחד הספרים שהיה חשוב לי לקריאה היה סיפרה המהפכני של ג'יין ג'ייקובס אודות הערים האמריקאיות הגדולות. מהפכניות נמדדת לאורך זמן, וספר שנכתב בתחילת שנות השישים יכול להיות לא רלוונטי בסוף העשור הראשון של המילניום החדש, התרגום שיצא לראשונה לפני שנה בהוצאת בבל (תודה) באיחור אופנתי של יותר מארבעים שנה מעיד כי הספר הינו רלוונטי לימינו ונכנס לקטגוריית הספרים הקלאסיים שהזמן לא פוגע באקטואליות שלהם.

שיכונים אופייניים – ניו יורק מעדשת מצלמתי

מתארים אותה כאישה קטנה ההולכת ברחובות ניו יורק ומתבוננת בסביבה, כדי להיכנס לאווירה צריך להכיר את ניו יורק של לפני שנת 61 ואני מכיר את ניו יורק של השנה שעברה. את האווירה של ניו יורק מהתקופה הישנה בה נכתב הספר השגתי דרך סרטים וספרים ישנים של אותה התקופה, הבמאים וודי אלן ומרטין סקורסזה שגדלו בניו יורק שירתו אותי למטרה זאת, סרטיהם שנעשו בתחילת שנות השבעים עזרו לי לבנות תפאורה. השילוב בין ניו יורק שפגשתי לפני שנה בשילוב תפאורת הסרטים עזרה לי לבנות רקע שעזר לי להיכנס לראשה של הגברת, ולהביט איתה לעבר העיר הגדולה.

שמו של הספר המדובר הוא "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות" וזה כבר מסגיר חוסר רלוונטיות לאזורינו, למרות היותנו חקיינים של התרבות האמריקאית בהמון מובנים ישנו פער מהותי בתפיסה העירונית בין ישראל ישראלי לדוד סאם, אני קורא את הספר דרך עיניו של סטודנט לאדריכלות ומחפש נקודות בהם הספר רלוונטי עבורי, הלוא התקופה, המקום והתרבות שונים מישראל העכשווית. נקודת המוצא היא שבכל פרויקט שעושים במהלך הלימודים ההתייחסות העירונית הנה הראשונה במעלה.

עיקר ההתייחסות בספר הינה לניו יורק שם התגוררה ג'ייקובס בתקופת כתיבת הספר אבל ישנה גם בחינה של ערים אמריקאיות נוספות. מתחילים בניו יורק והולכים מבלוק אחד לבלוק שני, שיכון מוזנח מול שיכון מטופח ברבעים שונים של העיר, קפיצה לבוסטון לשכונת נורט'-אנד המשתקמת, וישר לפילדלפיה לראות הבדלים בין כיכרות עירוניים. הספר אינו מכיל תמונות ומפות של האזורים המדוברים ואת כל הדרך מאתר לאתר אני מבלה איתה דרך תצלומי האוויר של גוגל ארץ', הרבה מקומות נותרו בעינם כך שהמבט בתצלום עוזר להבין את המילה הכתובה.

ערים גדולות כגון אלו העוסקים בהם בספר אינם בנמצא במחוזותינו, כי היחידה שאנחנו עוד איכשהו יכולים להשוות באופן יחסי לניו יורק/שיקגו/בוסטון היא העיר תל אביב שבה ישנם באופן יחסי הרבה ממאפייני העיר הגדולה שגייקובס סוקרת במהלך הספר.

הקריאה בספר זורמת בצורה מעולה, ולמרות שזה ספר עיון לעיתים הרגשתי כמו במין רומן בלשי צועד עם הגברת ברחובות הכרך מתבוננים בנעשה ומבינים את הבעיה, גם הפרקים הפחות מעניינים, מהנים לקריאה וזאת בזכות הלשון השנונה המאפיינת את כל ספרה.

הספר נכתב בתקופה בה יושמו בארצות הברית רעיונות מודרניסטים לתכנון ערים, "עיר הגנים" ו"העיר הקורנת" של אבנעזר הווארד ולה קורבוזייה בהתאמה שולבו לכדי יצירת שיכונים חדשים על גבי הריסות של שכונות מדורדרות. הבניה החדשה הייתה אמורה לתת פתרון קסם ליצירת איכות חיים עירונית טובה נכשלה לרוב עקב תפיסת התכנון וחוסר ההתחשבות במאפייני האכלוסיה. בנקודה זו אני מביט חזרה לישראל ולתפיסות השיכון שהובילו את המדינה הצעירה, אותם שיכוני רכבת שנבנו במקומות רבים בארץ כחלק מאותה תפיסת מגורים מודרנית שיובאה כחלק מגל עולמי. אחת הבעיות המשותפות לשכונות הייתה זהות המעמד הגר באותה השכונה.

לדעה של גייקובס המפתח העיקרי לעירוניות טובה הינה רבגוניות אותה היא פורטת לארבעה תנאים המחזקים את קיומה:

שימושים מעורבי

בלוקים קצרים

הצורך בבניינים ישנים

הצורך בריכוז

ארבעת תנאיה מוסברים בספר תוך מתן דוגמאות ממקומות שונים ובכל פעם שאני מנסה לעשות השלכה למקומותינו אני נתקל בחוסר התאמה, לדוגמא, הבלוק העירוני הישראלי שונה לרוב מאחיו האמריקאי, גודלו וצפיפותו מתנהלים במספרים שונים ובנוסף, עירוב שימושים הוא אלמנט שאינו מאופיין אצלנו בהרבה אזורים.

כאשר גייקובס מנתחת את הרחוב היא לא פוסחת על אף אחד ממאפייניו, היא עוסקת בקווי המבט העירוניים שלנו, האם הם קצרים שנחסמים על ידי מבנים בצורה טובה רעה או מבטים אינסופיים המאפשרים לנו להביט הרבה אל מחוץ לעיר. מהמבט היא ממשיכה למדרכה שלאורך הרחוב אותה היא מדמה לבמה קטנה שעל גביה מוצג ריקוד הרחוב – בלט, המשתנה לאורך כל שעות היממה. הרקדנים, אותם "שומרי הרחוב" כלשונה, הם כל האנשים הקשורים לרחוב בין עם זה במגורים, מסחר או עוברי אורח וכחלק מזה גם זרים הבאים רק לעבור ומיד ממשיכים. בלט יומי מתואר כמו במחזה דרך עיניה של ג'ייקובס שמבצעת בו את חלקה (עמ' 78 ), ומקנה הבנה לתפקוד הרחוב באופנים שאנשי התכנון ומקבלי ההחלטות לא תמיד רואים.

מבטים עירוניים – פארק אווניו , ניו יורק

לאחר המדרכה ממשיכים לגנים ציבוריים ושכונות שלמות, הרצון המודרניסטי ליצור מקסימום שטחים פתוחים לטובת התושבים מוצג על ידה כמקור לגנים נטושים בהם את מקום הציבור תופסים האלימות והוונדליזם.

ישנו פרק מיוחד המדבר על יחסי הגומלין בין הרכב לעיר, פרק זה לדעתי לא רלוונטי לארצנו המקדשת את המזדה 3 ליסניג הנראית על כל מדרכה, גייקובס נותנת דוגמאות ליכולת של העיר לצמצם את תנועת הרכב בערים אך זאת נעשית כאשר ישנם חלופות תחבורה אחרות שבארצנו עדיין אינם קיימות.

קידום רבעים עירוניים לכדי הצלחה מהווה נתח חשוב בספרה, כאן היא מסבירה על תכנון נכון, התחדשות טבעית וגם עוסקת בסבסוד ממשלתי שמוזרם לטובת התחדשות שכונות שהידרדרו. הגורמים האלה יחדיו מקדמים רבעים ושכונות לכדי הצלחה בניגוד ל"תרופת הפלא" בדמות ההריסה והבניה. היא אינה חוסכת שבטה ממקבלי ההחלטות השמים לנגד עיניהם שיקולים פוליטיים יותר מאשר התחשבות בשכונה, דווקא בנושא זה יכולתי לראות הקבלה מלאה לישראל.

הספר מלמד עקרונות המאפשרים את העיר אך אני מוצא מספר נקודות ממשק מעטות למקומות שאני נתקל בהם בתכנון חדש בישראל, שכונות המגורים החדשות בישראל מהווה אנטיתזה מוחלטת להרבה מעקרונות הספר. תל אביב בשנים שלאחר יציאת הספר דווקא מראה סוג של שינוי אך כיצד מתוכננת בימינו שכונה כמו שכונת צמרת. כנראה שהישראלי תופס את העירוניות בצורה שונה ולצערי הוא רוצה לגור בבניין מגורים עם בני המעמד הזהה לשלו כאשר אזורי המסחר נמצאים במרחק רב ממנו.

פרוייקט מגורים עכשווי על ההאדסון בתכנון ריצארד מאייר

שמתחילים פרוייקט אנחנו ישר מבצעים את הניתוחים העירוניים, נעזרים בתפיסת לינץ' להבין את האזור, מחפשים דפוסים עירוניים וכמובן בתחושות אישיות כלליות. אחרי קריאה בספרה של גייקובס הרבה מאותם תחושות שאנו חשים מתבהרות ומוסברות, המגוון הרחב של נושאים הגורמים לעיר לחיות מפורטים בספרה וניתנים להם הרבה פתרונות. הספר מרחיב אופקים להבנת מרבית תחומי העיר כך שהיום לאחר קריאת הספר אני ניגש לתכנון אזור עירוני, יש בידי הרבה כלים להבנה ומתן רעיונות נכונים לפיצוח נכון של העיר.

אבל זה לא שהכל נהיר וברור לי מעתה והלאה להמשך התכנון העירוני, כי העיר עדיין נשארה גוף שאין לו תשובה.

קריאה נוספת:

מכונת קריאה

בלוג ברוחה של ג'ייקובס

באותו הקשר:

אדריכלות ודינמית – פיצוץ שיכונים שסימנו את מותה של התנועה המודרניסטית.

מתוך הסרט הנבואה ( koyaanisqatsi) של Godfrey Reggio.

מודעות פרסומת

תגובה אחת

  1. יובל said,

    מאמר מעולה.
    (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: