את הסרטון הזה חיפשתי במשך הרבה זמן באינטרנט, ראיתי אותו לראשונה בMOMA בדיוק לפני שנה. אמנם רשמתי את השם אך לא מצאתי אותו עד עכשיו.
לפני שבוע התחלתי לקרוא את ספרו של רם קולהאס – delirious new york ותוך כדי הדפדוף נתקלתי בתמונה מוכרת מתוך הסרטון , כך המשכתי לגגל ומצאתי אותו ביוטיוב.
הסרטון נעשה על ידי Madelon Vriesesdorp שהיא אמנית הולנדית , מייסדת OMA ביחד עם קולהס וחוץ מזה היא גם אשתו. אני לא יודע אם הדברים אכן נעשו בסדר הזה.
הסרטון באיכות נמוכה, מצולם על ידי מצלמה מהמסך, אבל מספיק כדי לראות ולהבין.
הרומן של גורדי השחקים האייקונים של ניו יורק מתחיל עם הצמד המחודד,האימפייר והקרייזלר שוכבים במיטה לאחר אקט אהבה עד שבמפתיע נכנס הרוקפלור ומתעצבן. מפסל החירות שהיתה באותו החדר כל הזמן מובילה בהמשך לסוף העולם.

האמן מאחורי העבודה Rafael Lozano-Hemmer, מתמחה בעבודות אינטראקטיביות ואחד הנושאים בהם הוא שב ועוסק הוא קצב פעימות הלב של הצופים וכיצד הוא משפיע על חללים בקנה מידה שונים.

הנה פרוייקט שמנסה לתת פיתרון לחיים במדבר, ההתמודדות עם האקלים הקיצוני שאינו מתאים למגורי אדם מאלץ אותנו למצוא פתרונות יצירתיים.
הפרויקט הרעיוני הזה של הפירמה Matsys מציע פתרונות מרחביים לחיים אורבאנים באזור מדברי, האזור המתוכנן הוא אזור המדבריות בדרום מערב ארצות הברית ובמבט ראשון אנו רואים מצולעים פזורים על גבי נופי המדבר האינסופיים.

כדי להתגבר על בעיות המדבר העיר מתחפרת מטה אל מתחת לפני הקרקע, שם הטמפרטורות נמוכות יותר וניתן גם להתחמק מאור השמש, העיר מתחפרת עד שמגיעה למי תהום וכך בקומת הקרקע מסתעפות רשת תעלות.
כל מצולע כזה בנוי מקומות מגורים המונחות בהסטה אחת על השניה ויוצרות מגוון משטחי הליכה.

הנה רעיון שכנראה לא רלוונטי לארצנו הקטנה, גשר כפי שמשתמע משמו בעברית מקשר בין שני מקומות ולכן הוא תמיד מהווה ציר ותו לא, תחשבו שבמקום רק להשתמש בגשר כדי לעבור ממקום למקום הגשר הופך להיות המהות.
בארץ אין נהרות רחבים כל שכן נהרות הזורמים במרכז העיר ואם ניקח לדוגמא את נתיבי איילון כנהר הזורם בעיר עדיין לא הגענו לכדי התפתחות אורבנית בשני גדותיו שתאלץ ניצול של שטחים מעל הנתיבים הפתוחים.

הדימוי הראשון לגשר המערב שימושים הינו "הפונטה ויקו" בפירנצה , הגשר העתיק שימש בתחילה את בעלי האיטליז של פירנצה אך עקב הזיהום הרב ששפכו לנהר הוחלפו השימוש המסחרי של הגשר לטובת הצורפים. העובר בגשר אינו מרגיש כמנותק מהעיר אלא ממשיך ברצף העירוני.

מסתבר שגשר לונדון היה בעבר בעל פונקציות בנויות שנהרסו במהלך השנים ומידי כמה שנים עולה רעיון לבנות "גשר חי" חדש מעל התמזה הלונדוני, ההצעות נשארות על הנייר בהדמיות בסיסיות עקב דיונים לגבי כיווני ההתפתחות של לונדון.

הרעיון של הגשר האורבאני מקבל כאן חיזיון עתידי בדמות גשר גורדי שחקים.

הפרוייקט הזה של המשרד Real san fratello מראה איך הגשר משמש לשאר צרכים עירוניים, שילוב של מערכות תנועה, שימושים ציבוריים כמגרשי ספורט ופארקים, שימושים מסחריים וגם אפשרות למגורים פרטיים.
המפלס העליון משמש כטיילת כאשר כל השימושים מתבצעים בחלקו התחתון.
אחד הדברים הכתובים בפרוייקט הוא שהגשר הוא אחד המקומות הבטוחים לשהות בהם בשעת רעידת אדמה.
קובץ PDF אודות הפרוייקט.

אחד הדימויים האדריכליים החזקים ביותר בתרבות הפופולרית הוא ללא ספק העיר הנטושה – אם זה בקולנוע, בספרות או במוזיקה. העיר, שהיא הביטוי הפיזי המשמעותי ביותר (ויש שיגידו גם היחיד) לסדר חברתי בו אנו חיים, מתרוקנת מבני אדם ומגשימה את הפחד שלנו מאובדן הסדר הזה. לכן גם השקט בתיאור הפוסט אפוקליפטי הוא תמיד הרבה יותר מטלטל מתיאור האפוקליפסה עצמה.

הנה עוד רעיון סקסי בטרנד הירוק , קפסולות ירוקות הנערמות למגדל עירוני על ידי מנופים אינטגלים למבנה
המנופים משחקים עם הקפסולות בהתאם לתנאי מזג האויר כך שיקבלו את האקלים הנחוץ להם

בסוף תהליך ההתאקלמות של הקפסולה המנופים יכולים להעביר את הקפסולה לבניין אחר בעיר

HOWELER YOON

מה יקרה אם תוך כדי חיפוש אחר מקום חניה נראה כי מישהו מנצל את הספוט המיועד לרכבנו לטובת שימוש אחר שאינו כולל העמדת רכב , אין מה לדאוג , אירוע מסוג זה שמיד יוסבר לא מיועד לארצנו המקדשת את הרכב הפרטי בתוך העיר.

האירוע PARK(ing) DAY נערך זו הפעם החמישית בערים גדולות בעולם, ביום החניה הזה הופכים את מקומות החניה בעיר לשימושים אחרים וכך מראים את בזבוז השטח היקר שנוצר בעקבות שימוש מורחב ברכבים.
האירוע החל בשנת 2005 על ידי סטודיו REBAR שניסו להראות מה ניתן לעשות בשטחי החניה ברחובות ובחניוניום הממוסדים כאשר מנצלים אותם לשימושים אחרים החל מגינות ירוקות, מקומות משחק ובתי קפה , ממיצב שנהגה על ידי הסטודיו הפך האירוע לטרנד עולמי בכל הערים בהם ישנה סוגיית החניה.

פליקר
ניו יורק
וושינגטון

לתכנן מבנה ממשי ללקוח שחי בעולם וירטואלי נשמע אתגר מעניין, דמות העיתונאי המצוייר טין-טין הגיע למעמד שמגיע לו מוזיאון משלו , לתכנון המוזיאון לגיבור המצוייר נבחר christian de portzamparc הצרפתי.
המוזיאון ממוקם בבריסל אך הוא מנותק מהמרקם העירוני ויושב בתוך חורשת עצים כך שנוצרת תחושה של אונייה שטה במרחב, מוטיב חוזר במסעות של טין טין.

ובאותו הנושא , הבלוג CGarchitect הכתיר את עשרת הקומיקסים העירוניים ביותר, כמובן שרוב גיבורי-העל מעדיפים לעבוד בניו יורק אפילו אם היא תחת מסווה שמי כמו – גוטהם סיטי של באטמן שהיא ניו יורק בלילה, ומטרופוליס של סופרמן שהיא ניו יורק ביום.
בקומיקסים ניתן לזהות פריימים מתוך ערים גדולות התופסים גורדי שחקים ומבטים עירוניים מרשימים היוצרים את אווירת הקומיקס, כמובן שמנגד ישנם קומיקסים עתידניים שביצירתם מהווים השראה לגבי העיר העתידית.
עוצמת העיר מועברת בזווית הפרספקטיבה וכמובן בצבעים.
הפוסט המלא

סופרמן על מרפסת של גורד שחקים בעיר מטרופוליס- מקום 8
כנראה שבכל פינה בעיר הזו ישנו תא טלפון ציבורי

urbicand – גריד קוביות תלת מימדי בחללי העיר – מקום 7

גוטהם סיטי – חיי לילה סוערים עם באטמן וג'וקר – מקום 6

Hell's London – תקופת לונדון ההיסטורית – מקום 3

מגה סיטי – המאה ה22 – מקום 1

Radiant City – הגיבור מזכיר במראה את לה קורבוזייה – מקום 10

Daredevil’s New York- שימוש בארבעה צבעים בלבד – מקום רביעי

הקומיקס chris Ware's Chicago מציג גישה מאד אדריכלית לקומיקס וניתן לראות אקסונומטריות מפוצצות , חתכים שקופים ומבנים המוצגים בתלת מימד, מקום 2