שרון נוימן | איל מלכא | שחר לולב: פרי ביכורים
בואו, תהנו, אם אתם מכירים בוגרים של ויצו תזמינו אותם
הכניסה חופשית.
עיצוב שמח: רד בול סופבוקס red bull soapbox
,ובשביל בדיחה טובה הם מוכנים להשקיע כמה שבועות
חוויות משמעותיות לרוב לא נכרות בדרך אלא זקוקות למצע של השקעת זמן ומחשבה כדי להתרחש תחשבו על זה עוד רגע ואז תמשיכו לבהות במסך.
התחרות היא בארגון רד בול ונערכה בגן סאקר בסוכות,
אתם יודעים כל הדברים שמהם עשוים זכרונות.
אתם מוזמנים לראות את התמונות מתהליך הבנייה וגם מהאירוע העצמו,
לקריאה נוספת: שיבוש תרבות קאלה לאסן
הצעה לתחרות לתכנון בית עיריית אילת – מלכא אדריכלים ואמסטרדם בן-נון אדריכלים
בנין עיריית אילת
תערוכות בוגרים 2009 ויצו בצלאל שנקר ועוד
המרכז הישראלי מדיטק חולון מרכז את כל תאריכי התערוכות בבתי הספר לעיצוב ושעות הפתיחה בצורה נוחה וברורה.
אתם מוזמנים להסתכל על הפרסום לבחור את מה שמעניין אותכם ,לבקר בבתי הספר ולהתרשם מהתצוגות.
תפתחו את העינים, יש דברים חדשים לראות. (תודה לאורי על ההסבר להזמנה)
עוד שנה של מאות אם לא אלפי מעצבים מסוגים וגוונים שונים שסיימו את לימודיהם.
אחד הדברים הטובים בכל העניין הוא תערוכות הבוגרים, שאני מתכוון לפקוד חלק מהן,
ואולי אף לדווח על הברקות.
שאלה לקוראינו :
האם יש מושג בעברית או באנגלית שמשמעתו "עייפות מלראות יותר מידי יצרתיות"?
אני מניח שאני מקדים את המאוחר, אבל ככה הרגשתי בסוף שנה שעברה, למרות שזאת יופי של תחושה.
ההמלצה הראשונה היא ויצו
פתיחה: 20.7 19:00
ימים א' – ה' 12:00 – 18:00 ו' 10:00 – 14:00 שבת 10:00- 22:00
לינק שאינו הפתעה! תערוכות הבוגרים של המחלקה לעיצוב גרפי בויצו חיפה הועלתה בחלקה לרשת, טעימות קטנות.
הצעת הגשה:
להגיע לפחות שבוע אחרי הפתיחה, לא לגעת בכלום, אף פעם, בכלל, אני רציני, לברר את השעות בלינק למעלה ובסוף ללכת למקום שאפשר לשבת ולדבר על מה שראיתם עם מישהו.
אם אתם חושבים ללמוד עיצוב, להתלהב מהתערוכות זה התחלה טובה
הזמנה להגשה – פרויקט מתחם משרדי רה"מ ומעון רה"מ בירושלים
דרור מילקביץ: ספסל במצוקה ונוער בסיכון
ממולץ ללחוץ על התמונה להגדלה
סקיצה ראשוניות
סקיצה ראשוניות
קניון סוף הדרך-אדריכל יוסי מטלון
שלט של כנסייה שנמצאת בתוך קניון לשעבר
לאדריכלי העתיד יהיה אתגר מדהים. בקרוב הם יאלצו לצאת לשטח, למדוד קניונים נטושים, לשרטט מצב קיים ולהציע שימוש חלופי לקניונים עזובים. תוך מספר שנים כולנו נבין, שבכדי לרכוש מוצר, כדאי לרדת למרכז הקניות השכונתי ולא לקחת את הרכב, לבזבז דלק וזמן, לזהם את הסביבה ובסוף להגיע לקניון שישטוף לנו את המוח* ונקנה כל מה שאנחנו לא צריכים.
היום ברור כי בכדי להציל את הסביבה, צריך יותר "אדריכלות ירוקה", אדריכלות של שימור והגיון. במציאות של היום אין כזה דבר "קניון ירוק", הקניון הירוק הוא השוק ומרכז קניות שכונתי פתוח. הקניון הוא מבנה בזבזני בכל רובד אפשרי. הוא מבנה אופקי אטום שמבזבז עשרות דונמים, מגביר את השימוש ברכב, במיזוג אוויר, בחשמל, בפרסומות ומאלץ צריכה לא נדרשת, לא נשלטת ואכילה אובססיבית לא נכונה. יתרה מכך, במישור החברתי/תרבותי הוא מגביר את המתח בין המעמדות, יוצר אילוזיה שהיא הצגה פלסטית ולה מסכים רבים ומרוקן את האדם מחשיבה עצמאית נכונה.
כנסיה בתוך חלל שהיה קניון (WALL MART) בפלורידה, ארה"ב.
את הפילים הלבנים העתידיים אפשר להפוך למבנים ידידותיים שתורמים לסביבה ולאדם. יתברר כי יש דרך להפוך פיל לבן למבנה מועיל ושימושי. על אדריכלי העתיד יוטל למצוא שימושים חלופיים לקניונים מנוונים. אפשר לחלקם למספר נפחים ולהפכם לבתי ספר, מוזיאונים, שוק פשפשים (plea markets) ,לופטים לאומנים, פארק מים, מרכזים רפואיים, מגורים לגיל הזהב ואפילו למרכזים לגידול מזון אורגאני. הפיכת הקניון לבית כנסת, כנסיה או מסגד, תמחיש את הסלידה מאל אחד וסגידה לאל אחר.
לקריאת המאמר כולו ובנוסף לתמונות נוספות
קניון סוף הדרך באתר רשימות-ARCIBLOG
ופוסט ההמשך
סוף סוף קניון-,ככל שיהיו יותר קניונים חדשים, כך יהיו יותר קניונים נטושים".
פוסט אורח של אדריכל יוסי מטלון.
תודה לעומר על יצירת הקשר
אם אתם רואים דברים נוספים שנעלמים מהרדאר שלנו
עדיפות לתוצרת הארץ איכותית, אתם מוזמנים לשלוח אלינו.
* שטיפת מוח: טכניקה שיטתית וקיצונית להחדרה של מטרות הארגון ולמניפולציה באנשים במגמה לנטוש נאמנויות, ערכים וכד' ולאמץ חדשים. מעות
PILPELED
נתקלתי בעבודה של PILPELED (ניר פלד) בשיטוט מקרי ברשת, היה בה משהו שעורר בי באופן מיידי הרבה דברים, תחושות, שאלות.
רק כשאיתרתי את הבלוג שלו (די במהירות יש לציין) וראיתי את שאר העבודות, הבנתי מה התעורר בי, מעבר למשיכה לדימויים מעולם הארכיטקטוני.
הצורה שבה הדימויים נפגשים, היא שמעוררת את התגובה.
היכולת של ניר לבודד את הדימוי, להוציא אותו מהקשרו ע"י התפקיד החדש שלו בעולם שהוא יוצר, ובאמצעות קנה המידה, הם החלק המעניין והמעורר שיש בעבודות שלו.
אני מוצא הקבלה מאוד גדולה לעולם הארכיטקטוני, כי אנחנו עושים במידה מסוימת דברים כאלו בארכיטקטורה, רק כשאנחנו מדברים על חללים, ומקומות, ותפקודים. הסיפורים הכי מעניינים בארכיטקטורה והמקומות המעניינים, יוצאים מאותן נקודות המפגש.
וכך גם באמנות.
[יש ללחוץ על התמונות על מנת לראות אותן בגודל טוב]
אחת העבודות המרשימות בהחלט היא ציור הקיר הענק של ניר בדאנס-בר תל אביבי – BUBAMARA, רחוב הארבעה 24.
בציור רואים חזון אפוקליפטי של ת"א – עיר ללא הפסקה, שבה הג'ונגל השתלט וההרס ניכר בכל פינה.
[יש ללחוץ על התמונה כדי לפתוח את הקישור לעבודה המלאה בבלוג של ניר]
המפגש של הדימוי של ת"א עם הדימוי הזה, הם שנותנים את התוצאה – שה"שערות סומרות" ממנה, שמציפה רגש חד של סקרנות ומסתורין. בהחלט עבודה מדהימה.
אין ספק שיש כאן כשרון מקומי של אמן בסדר גודל, מומלץ לבקר בבלוג שלו, ולהתרשם משאר העבודות שלו שהוא חולק איתנו בנדיבות. (ציורי קיר, חולצות וכרזות כמו של הפצ'ה קוצ'ה ושל MTV).
יצוגי זיכרון באדריכלות
בעולם בו זמן הוא המשאב היקר ביותר העומד לרשותנו,
מדהימה אותי כל פעם מחדש עוצמת החיים הקולקטיבית הנעצרת לשני רגעים,
קופאת במקום, דורשת ממך להתמודד עם מציאות אחרת שמחכה להפציע ולגעת באזורים שביומיום אתה או מדחיק או לא מודע אליהם.
ייצוג הזיכרון הבא לביטוי בשינוי ההתייחסות לזמן אינו מספיק כפי הנראה (צפירה).
חלק מהאתוס הציוני שוכן בגיבור שלא שואל – מוכן למות למען מטרה נעלה.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.
..איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,
עד שנפגע בראשו ונפל פנימה. גבעת התחמושת יורם טהר לב ויאיר רוזנבלום
לנו נותר רק לזכור את הנופלים והדרך הנכונה או המתבקשת הינה טקס פעם בתקופה. טקס יקבל יתר חשיבות בקרבנו אם נדרש להגיע למקום מסוים (אנדרטה) ובזמן ספציפי ששונה מסדר היום השגרתי שלנו.
האנדרטה לזכר חללי הדקר-אדריכל דוד אנאטול ברוצקוס
ייצוג הזיכרון במרחב, מבני הנצחה, ואנדרטאות הוא נושא איתו מתמודדים אדריכלים בכל העולם. בוודאי שבישראל עם כאבנו ואויבינו נמשיך להידרש ליצור אובייקטים המביעים זיכרון.
הביאנלה העשירית בונציה עסקה במבני הנצחה וזיכרון בישראל. אצרה אותה בטוב טעם מאופק וצנוע האדריכלית והסוציולוגית טולה עמיר. אני ממליץ לגלוש לאתר הביאנלה. הוא מעורר מחשבה, החל מהאיקונים שמייצגים את הפרויקטים, דרך השפה הגרפית האחידה וכמובן באדריכלות הזיכרון העוסקת בייצוגים השונים.
היכל הזיכרון ביד ושם-אדריכל אריה אל חנני
הפוסט-מודרניזם והרב תרבותיות מעכלים נתח אחר נתח מהפרות הקדושות שהביאנו עד הלום, ללא כוונות זדון, ללא מטרה משותפת ובחוסר מודעות, יוצרים מילים המפרקות את האתוס ובונות מחדש את מבני המחשבה הקולקטיבית לגבי הנכון. צריך לעמוד דקה דומיה אל מול מותו של מושג האמת המוחלט בעידן שלנו.
"בישראל הזיכרון מיוצג באמצעות זוגות של הפכים: מעבדות לחירות, משואה לתקומה ומשעבוד לעצמאות". (עוד מישהו רואה פה הזדמנות לחדש?)
…"המבט הכפול המופנה לא רק לעבר ולשכול אלא גם לעתיד, ההנצחה מבקשת להשגיב את המוות ולהצדיק את המחיר". טולה עמיר מתוך ראיון לוואלה
אונ' ת"א אתר זיכרון-אדריכל מיכאל גרוס
לינקים נוספים:
"פונות אנו בזה לכל האמהות השכולות בישראל שנתנו לעמן את בבת עינן, את הנחמה היחידה שהייתה להן בחייהן – את הבנים היחידים".–המכתב שהוביל להקמת יד לבנים
נשמח לקבל חומרים נוספים בנושא.
קול קורא – תחרות סטודנטים לתכנון בית ראש הממשלה החדש
במידה ולא, מדובר על פרויקט ראוותני, בתקציב 650 מליון ש"ח שמטרתו להחליף ולהרחיב את בית ראש הממשלה החדש ולשכתו. להלן כתבה שפורסמה לאחרונה ב"הארץ" בנושא, עוד כתבה מ"הארץ", וכתבה של יוסי מטלון על ההצעה.
התכנון, ספג ביקורות רבות מכל חזית אפשרית וגרר שיח ציבורי רחב והתלהמות מעל דפי העיתונות.
עד כה לא שמעתי אפילו על הצעה בונה אחת, על מה ראוי לבנות במקום – פרט ללא לבנות בכלל.
הצעתי היא ליזום תחרות סטודנטים מחאתית – קונספטואלית, בה ישתתפו כל מחלקות האדריכלות בארץ, המתמודדת עם האתגר האדיר של בנית בית ראש ממשלה, תוך התיחסות לכל ההשלכות הפוליטיות והסימבוליות המשתמעות מהדבר, אך בה בעת גם להתיחס לפרוגראמה המסובכת והמורכבת של בניין מסוג זה.
הרעיון הוא להציע אלטרנטיבות ולהעלות לדיון את הסוגיות הרבות נובעות מהקמת בית ראש ממשלה בישראל של 2009.
כרגע ישנם חברים רבים בויצ"ו שהרימו את הכפפה ומעוניינים ליזום ולגשת לתחרות מסוג זה. אני מחפש סטודנטים פעילים מהמחלקות האחרות בארץ – תל אביב, טכניון, בצלאל ואריאל שמוענינים ומסוגלים להרים שיתוף פעולה מסוג זה על מנת להפוך את התחרות הזו לדבר הגדול וכלל הארצי שהיא יכולה להיות.
אשמח אם יצרו איתי קשר סטודנטים המעוניינים לקחת חלק בתחרות זו. אנא הגיבו לפוסט זה או צרו איתי קשר דרך המייל של ארכיבלנדר – archiblender@gmail.com.
איתי כהן, ויצ"ו שנה ד', המחלקה לאדריכלות
