שרון נוימן | איל מלכא | שחר לולב: פרי ביכורים

אוקטובר 25, 2009 at 6:30 pm (אדריכלות, אדריכלות דיגיטלית, אודות הבלוג, איל עברי, הפינה הלוקאל-פטריוטית, חיפה, פרויקטים אישיים, תרבות)


בואו, תהנו, אם אתם מכירים בוגרים של ויצו תזמינו אותם
הכניסה חופשית.

עיצוב: איל עברי להגדלת התמונה ליחצו עליה

לאתר של שרון נוימן
לאתר של שחר לולב -so architecture
לפוסט אודות אייל מלכא (מלכא אדריכלים) בארכיבלנדר

פתחתי אתר שירכז את הכרזות של ההרצאות במחלקה לאדריכלות בויצו
אשמח אם תבקרו: Flat Space

http://wp.me/GmjI

מודעות פרסומת

קישור קבוע להגיב

עיצוב שמח: רד בול סופבוקס red bull soapbox

אוקטובר 12, 2009 at 7:06 pm (איל עברי, הפינה הלוקאל-פטריוטית, מקומי טוב, עיצוב מוצר, תרבות)

לימודי אדריכלות הם מרתון, אם תנסו להעביר חמש שנים בספרינט סביר להניח שבהתחלה תעקפו את כולם ובסוף תפסיקו באמצע.

  ארבעת הטיפוסים שמקרקרים לעברכם בסוף השנה יהיו ארכ'
מה זה אומר עליהם בעיקר שהם שומרים על שמחת החיים והיצרתיות  ונמנעים מלהפוך לטיפוסים אפורים וממורמרים.
 ,ובשביל בדיחה טובה הם מוכנים להשקיע כמה שבועות

חוויות משמעותיות לרוב לא נכרות בדרך אלא זקוקות  למצע של השקעת זמן ומחשבה כדי להתרחש תחשבו על זה עוד רגע ואז תמשיכו לבהות במסך.

עכשיו בעברית של יחסי ציבור:
דניאל, בועז, חזי ואיתן סטודנטים לאדריכלות מויצו חיפה בנו את אלברט תרנגול צרפתי מטיל ביצים שבגבו יש תרנגולות שאוכלות סרטים מחצי פחית רד בול לא בדיוק שיבוש תרבות*.
יותר בו נעשה כיף ואולי נזכה בפרס על הדרך,
 התחרות היא  בארגון רד בול  ונערכה בגן סאקר בסוכות,
אני ועוד רבים באנו לראות אותם, נהנתי וצחקתי , היתה אוירה מצוינת ונקנקיות גרועות במחיר מופקע.
אתם יודעים כל הדברים שמהם עשוים זכרונות.

אתם מוזמנים לראות את התמונות  מתהליך הבנייה וגם מהאירוע העצמו, 

*שיבוש תרבות: ההתנגדות לתרבות ה"פופ" וה"קול" דרך פעילות אקטיבסטית המבקשת לשבש את מנגנוני הייצור התרבותיים המערביים
לקריאה נוספת: שיבוש תרבות קאלה לאסן 
  ובויקי-שיבוש תרבות
לינק הפתעה!
עוד על אדריכלות שמחה
 שמות המשתתפים: דניאל גרינברג, בועז דימנד, חזי אפרתי, איתן אקהאוז

קישור קבוע להגיב

הצעה לתחרות לתכנון בית עיריית אילת – מלכא אדריכלים ואמסטרדם בן-נון אדריכלים

ספטמבר 4, 2009 at 12:14 pm (הפינה הלוקאל-פטריוטית, חדשות, פשוט יפה, תחרויות)

אנחנו שמחים להציג את ההצעה הזוכה בציון לשבח בתחרות לתכנון בית עיריית אילת, בתכנון מלכא אדריכלים ואמסטרדם בן-נון אדריכלים.





צוות תכנון:

מלכא אדריכלים:
אדר' מירב מלכא
אדר' אורנית לבב צדיק
אדר' אייל מלכא
אמסטרדם – בן-נון אדריכלים:
אדר' מיטל אמסטרדם
אדר' אסף בן-נון

בנין עיריית אילת

האתגר בתכנון בנין עירית אילת הינו יצירת אתנחתא עירונית מובהקת, אל מול האינטנסיביות המסחרית / תיירותית של הרחוב האילתי. זאת, אנו מנסים להציע באמצעות מבנה ליניארי, פריזמטי וחד משמעי. צורתו הבסיסית של המבנה ופשטותו המבנית, מייצרים ניגוד מובהק לאופי הרחוב המסחרי.
העמדת המבנה בעורף המגרש ובתנוחה דיאגונלית ביחס לרחוב, מייצרת, יחד עם יתרונות אקלימיים משמעותיים, שני מצבים עירוניים ייחודיים, השונים זה מזה:
1. הגדרת כיכר עירונית, המשותפת למרכז העירוני, אשר ממזרח לבנין העירייה.
2. גן עירוני עורפי, מוצנע ומוצלל, המוגדר ע"י דופן המבנה עצמו.
בין מפלס גן העיר למפלס כיכר העיר, הגדרנו תווך מדורג, המשמש אזור שהייה עירוני מוצלל ומאוורר. אזור זה, המוצלל ע"י מבנה העירייה שמעליו, ישמש לפעילות עירונית אקראית, כגון: מופעי רחוב, נגינה, משחק וכד', ויהווה אתנחתא עירונית לאורך שדרות התמרים.
הקשרים עירוניים:
כיכר העיר מתייחסת ל"כיכר השוק" המתוכננת מן העבר השני של השדרה, ומהווה חלל עירוני נוסף ברצף המע"ר המתוכנן לאורך שדרות התמרים.
הדופן המזרחית של מבנה העירייה, אל מול המרכז העירוני, מאפשרת מעבר מסחרי פעיל לכיוון מבנה "הקניון האדום" שמצפון למגרש העירייה.
מתחת לגן העיר מתוכננת חניה תת קרקעית, אשר הגישה אליה וממנה תהיה מרחובות פתן ואפעה הצפוניים למתחם.
היבטים אקלימיים:
צורתו הליניארית של המבנה ואופן העמדתו במגרש, מאפשרים חזית ארוכה לכיוון דרום, קלה להצללה באופן יחסי, וכן מבטים לכיוון הרחוב ולכיוון מפרץ אילת. מצידו השני של המבנה מתאפשרת פתיחת חזית צפונית אל הגן. חזית זו, המגדירה חצר פנימית, יוצרת תנאי צל נוחים לשהייה ולפעילות בגן העיר. אור טבעי חודר לכל חללי העבודה. פתחי אוורור בגג מאפשרים אוורור פסיבי בימים בהם תנאי מזג האוויר נוחים יותר.
מים אפורים להשקיית גן העיר יסופקו כולם ממערכת הדלוחין של המבנה. הגג השטוח ישמש כמשטח להצבת "שדה" של תאים פוטוולטאים ליצירת חשמל עצמאי.
חומרים:
באזור אילת מצוי מגוון הסלעים הגדול ביותר בארץ: סלעים מגמתיים, סלעי משקע וסלעים מטמורפיים. מגוון עשיר זה של סלעים, קשור בהתפתחות הגיאולוגית של אזור אילת במשך מיליארד השנים האחרונות. הדומיננטיות של סלעים אלו מאפיינת את נופה של אילת וסביבותיה. מסד הבניין, הבנוי כולו אבן לקט מקומית, מתווך בין מפלס הגן למפלס הכיכר, ומשמש בסיס למבנה הנחושת הקל המונח מעליו.
כריית הנחושת באזור אילת החלה לפני למעלה מ-6000 שנה. בתמנע נמצא המכרה הקדום ביותר בעולם, השייך לתקופה בה למד האדם לראשונה להפיק נחושת. כאן גם החלה המהפכה הטכנולוגית בתולדות האנושות לשימוש במתכת לצרכי היומיום.
השימוש בחמרים אלו, בעלי הקשרים גיאוגרפיים, היסטורים וגיאולוגיים, מייצר זהות מקומית ייחודית ומקיים זיקה בין הבניין לסביבתו. ראוי שביטוי ייחודי זה יתממש בבניין עיריית אילת וישמש גאווה לתושביה.
ליצירת קשר:
אדריכל אייל מלכא
אדריכל אסף בן-נון

קישור קבוע להגיב

תערוכות בוגרים 2009 ויצו בצלאל שנקר ועוד

יולי 13, 2009 at 5:53 pm (איל עברי, הפינה הלוקאל-פטריוטית, חדשות, חיפה, תערוכות, תרבות)

המרכז הישראלי מדיטק חולון מרכז את כל תאריכי התערוכות בבתי הספר לעיצוב ושעות הפתיחה בצורה נוחה וברורה.
אתם מוזמנים להסתכל על הפרסום לבחור את מה שמעניין אותכם ,לבקר בבתי הספר ולהתרשם מהתצוגות.

תפתחו את העינים, יש דברים חדשים לראות. (תודה לאורי על ההסבר להזמנה)

עוד שנה של מאות אם לא אלפי מעצבים מסוגים וגוונים שונים שסיימו את לימודיהם.
אחד הדברים הטובים בכל העניין הוא תערוכות הבוגרים, שאני מתכוון לפקוד חלק מהן,
ואולי אף לדווח על הברקות.

שאלה לקוראינו :
האם יש מושג בעברית או באנגלית שמשמעתו "עייפות מלראות יותר מידי יצרתיות"?
אני מניח שאני מקדים את המאוחר, אבל ככה הרגשתי בסוף שנה שעברה, למרות שזאת יופי של תחושה.

ההמלצה הראשונה היא ויצו

פתיחה: 20.7 19:00
ימים א' – ה' 12:00 – 18:00 ו' 10:00 – 14:00 שבת 10:00- 22:00
לינק שאינו הפתעה! תערוכות הבוגרים של המחלקה לעיצוב גרפי בויצו חיפה הועלתה בחלקה לרשת, טעימות קטנות.

הצעת הגשה:
להגיע לפחות שבוע אחרי הפתיחה, לא לגעת בכלום, אף פעם, בכלל, אני רציני, לברר את השעות בלינק למעלה ובסוף ללכת למקום שאפשר לשבת ולדבר על מה שראיתם עם מישהו.

אם אתם חושבים ללמוד עיצוב, להתלהב מהתערוכות זה התחלה טובה

קישור קבוע תגובה אחת

הזמנה להגשה – פרויקט מתחם משרדי רה"מ ומעון רה"מ בירושלים

יוני 23, 2009 at 9:44 am (אדריכלות, הגשה, הפינה הלוקאל-פטריוטית, תערוכות, תרבות)

לפני הסמסטר הנוכחי איתי העלה הצעה של תחרות סטודנטים מחאתית לתכנון משרדי רה"מ ומעון רה"מ,
ההצעה פורסמה בארכיבלנדר ולמיטב ידיעתנו הידיעה הועברה לכל המחלקות לארכיטקטורה.
יש לנו נטייה כישראלים וכבני אדם לשכוח דברים, להתעלם.. לסמוך שיהיה בסדר. רוב הזמן אנחנו לא עומדים על המשמר, ואז אנחנו מופתעים מתוצאה סופית גמורה שלא ניתן לשנות, ולא נותר לנו אלא לאכול את הכובע ולשתוק.
מחלקת ארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצו, החליטה להרים את הכפפה, לא בתצורת תחרות אלא כתוכן סמסטריאלי.
הפרויקט "מחשבה מחודשת על בית רה"מ ומשרדי רה"מ בירושלים", ליווה אותנו לאורך כל הסמסטר.
אנחנו מתכבדים להזמינכם להגשה, שתהיה ביום שלישי ה- 30/6 במכללה.
מומלץ לקרוא שוב את הפוסט שאיל ריכז – "רם כרמי עונה למבקריו".

קישור להורדת ההזמנה ב- PDF (עם הוראות הגעה)
מקווים לראותכם ומצפים שתשתתפו בדיון!
————————————————-

ארכיטקטורה שנה ד'
המרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך, ויצו, חיפה

קישור קבוע להגיב

דרור מילקביץ: ספסל במצוקה ונוער בסיכון

יוני 21, 2009 at 11:55 pm (אורבני, איל עברי, אמנות, הפינה הלוקאל-פטריוטית, חיפה, מקומי טוב, עיצוב מוצר, פשוט יפה)


ממולץ ללחוץ על התמונה להגדלה


מאת: איל עברי
…"אין לי כוח לברוח יותר
לפני שבוע שיכור אחד נטן לי סטירה עכשיו יש לי
סכין אני לא אשם אף אחד לא מבין אותי בכלל ".
אני עוקב אחרי הספסל הזה מאז שנתקלתי בו בפעם הראשונה באחד החדרים הסודיים של ויצו, אות אחרי אות חרט דרור בספסל ואני כבר בשורה שלישית אמרתי לו שאשמח לפרסם את העבודה. השילוב בין ונדליזם וטיפוגרפיה ביחד עם טקסט חזק, יוצרים אגרוף לבטן.


רקע:
פרויקט במחלקה לתקשורת חזותית, במסגרת קורס תלת מימד בשנה הרביעית בויצ"ו, בהנחיית טרי שרוייאר ואוהד אלימלך. שמטרתו יצירת עבודה אקטיביסטית, ומודעות חברתית למרחב הציבורי.
על העבודה
דרור בחר לעסוק בתופעה הרחבה והמעציבה של בני נוער במצבי סיכון בישראל.
"בעבודה בחרתי בכלי הוונדליזם, שבעיניי הוא כלי בו משתמשים בני הנוער הללו לזעוק את זעקתם או להפנות את תשומת הלב לבעיות שלהם.
הספסל כמקום להתרחשות של בני הנוער בסיכון אם כמצע ללינה או כתחליף לשטח ציבורי והתקהלות בלילות".

הממסדיות של פרנקריהל
"הונדליזם עבר מיסוד ע"י חריטה אלימה של פונט מדוייק וטקסט תיעודי, קשה וקונקרטי, בעצם יומן ספסל של נער רחוב. הפונט הנבחר הוא פרנקריהל, אותו פונט בו אנו נתקלים לראשונה בחיינו בספרי הלימוד בכיתה א' כזיקה לחינוך קלוקל ולממסדיות אטומה".

הטקסט שמופיע על הספסל במלואו:
"אני שונא לחזור הביתה כשאבא שיכור די כבר נמאס
קר פה בלילה יומיים אני ישן פה אני מת מרעב קר לי
בבוקר מוקדם יש לחם ליד המכולת אני חייב לקחת
הקאתי אתמול בדשא שכבתי שם עד הבוקר לפני זה
גנבנו בקבוק וודקה מתפוצץ לי הראש זה לא כמו עם
גראס שעושה לי לשכוח קצת את כל החרא הזה
אני חייב להוציא את מיכל מהבית יהיה לה יותר
טוב איתי ברחוב האיש השמן המגעיל אמר שיתן
לי חמישים שקל ושאני צריך לגעת לו אני צריך את
הכסף כשאני יושב פה בערב אני תמיד מריח אוכל
מהבתים בא לי גם לשבת בשולחן בבית ולאכול עם
המשפחה ואחר כך לראות טלויזיה או לשחק במחשב
לפעמים בלילה מגיעה משטרה ומסלקת אותי מפה
ואז אני צריך לחפש ספסל אחר אין לי כוח לברוח יותר
לפני שבוע שיכור אחד נטן לי סטירה עכשיו יש לי
סכין אני לא אשם אף אחד לא מבין אותי בכלל"
סקיצה ראשוניות
הכי נמוך שיש לחיים להציע
"נושא הנוער במצבי הסיכון נגע לי מאוד משום שלילדים ובני הנוער הללו לא ניתן שום סיכוי
להתחיל את החיים בצורה הנורמטיבית המוכרת לנו, לגדול במשפחה תומכת ולקבל את המצע הבסיסי
להתחלת החיים הבוגרים. במקום הזה נאלצים בני הנוער הללו להתמודד עם המקומות הנמוכים והמזעזעים ביותר שהחיים מציעים.

סקיצה ראשוניות

סקיצה ראשוניות

הסטודיו

דרור מילקביץ ואבי לסרי מקימים בימים אלה את "סטודיו שנורקל" ברחוב מסדה בחיפה, המקום יהווה סטודיו פעיל לעיצוב גרפי
המתמחה בפרינט, עיצוב אתרים, איור, עיצוב אריזות ומיתוג כשבקומה התחתונה תוקם חנות המציעה למכירה טי-שרטים, הדפסים שלהם על חומרים שונים ועבודות אחרות שהם יוצרים. מי שרוצה לקבל עידכונים מוזמן לשלוח מייל ל

תזכרו איפה קראתם עליהם לראשונה יצא לי לשתף פעולה עם אבי והם שני מעצבים מוכשרים ואיכותיים מאוד.
לקריאה נוספת:

קישור קבוע להגיב

קניון סוף הדרך-אדריכל יוסי מטלון

יוני 12, 2009 at 2:25 pm (אדריכלות, איל עברי, הפינה הלוקאל-פטריוטית, השראה, ירוק, מחשבות, מקומי טוב, עתיד, תרבות)



שלט של כנסייה שנמצאת בתוך קניון לשעבר

לאדריכלי העתיד יהיה אתגר מדהים. בקרוב הם יאלצו לצאת לשטח, למדוד קניונים נטושים, לשרטט מצב קיים ולהציע שימוש חלופי לקניונים עזובים. תוך מספר שנים כולנו נבין, שבכדי לרכוש מוצר, כדאי לרדת למרכז הקניות השכונתי ולא לקחת את הרכב, לבזבז דלק וזמן, לזהם את הסביבה ובסוף להגיע לקניון שישטוף לנו את המוח* ונקנה כל מה שאנחנו לא צריכים.



היום ברור כי בכדי להציל את הסביבה, צריך יותר "אדריכלות ירוקה", אדריכלות של שימור והגיון. במציאות של היום אין כזה דבר "קניון ירוק", הקניון הירוק הוא השוק ומרכז קניות שכונתי פתוח. הקניון הוא מבנה בזבזני בכל רובד אפשרי. הוא מבנה אופקי אטום שמבזבז עשרות דונמים, מגביר את השימוש ברכב, במיזוג אוויר, בחשמל, בפרסומות ומאלץ צריכה לא נדרשת, לא נשלטת ואכילה אובססיבית לא נכונה. יתרה מכך, במישור החברתי/תרבותי הוא מגביר את המתח בין המעמדות, יוצר אילוזיה שהיא הצגה פלסטית ולה מסכים רבים ומרוקן את האדם מחשיבה עצמאית נכונה.





כנסיה בתוך חלל שהיה קניון (WALL MART) בפלורידה, ארה"ב.



את הפילים הלבנים העתידיים אפשר להפוך למבנים ידידותיים שתורמים לסביבה ולאדם. יתברר כי יש דרך להפוך פיל לבן למבנה מועיל ושימושי. על אדריכלי העתיד יוטל למצוא שימושים חלופיים לקניונים מנוונים. אפשר לחלקם למספר נפחים ולהפכם לבתי ספר, מוזיאונים, שוק פשפשים (plea markets) ,לופטים לאומנים, פארק מים, מרכזים רפואיים, מגורים לגיל הזהב ואפילו למרכזים לגידול מזון אורגאני. הפיכת הקניון לבית כנסת, כנסיה או מסגד, תמחיש את הסלידה מאל אחד וסגידה לאל אחר.

לקריאת המאמר כולו ובנוסף לתמונות נוספות

קניון סוף הדרך באתר רשימות-ARCIBLOG

ופוסט ההמשך

סוף סוף קניון-,ככל שיהיו יותר קניונים חדשים, כך יהיו יותר קניונים נטושים".



פוסט אורח של אדריכל יוסי מטלון.

תודה לעומר על יצירת הקשר



אם אתם רואים דברים נוספים שנעלמים מהרדאר שלנו

עדיפות לתוצרת הארץ איכותית, אתם מוזמנים לשלוח אלינו.

* שטיפת מוח: טכניקה שיטתית וקיצונית להחדרה של מטרות הארגון ולמניפולציה באנשים במגמה לנטוש נאמנויות, ערכים וכד' ולאמץ חדשים. מעות



לינק הפתעה!

קישור קבוע להגיב

PILPELED

מאי 29, 2009 at 11:34 am (אמנות, אתרים מומלצים, הפינה הלוקאל-פטריוטית, השראה, מקומי טוב, פשוט יפה)

נתקלתי בעבודה של PILPELED (ניר פלד) בשיטוט מקרי ברשת, היה בה משהו שעורר בי באופן מיידי הרבה דברים, תחושות, שאלות.

רק כשאיתרתי את הבלוג שלו (די במהירות יש לציין) וראיתי את שאר העבודות, הבנתי מה התעורר בי, מעבר למשיכה לדימויים מעולם הארכיטקטוני.
הצורה שבה הדימויים נפגשים, היא שמעוררת את התגובה.
היכולת של ניר לבודד את הדימוי, להוציא אותו מהקשרו ע"י התפקיד החדש שלו בעולם שהוא יוצר, ובאמצעות קנה המידה, הם החלק המעניין והמעורר שיש בעבודות שלו.
אני מוצא הקבלה מאוד גדולה לעולם הארכיטקטוני, כי אנחנו עושים במידה מסוימת דברים כאלו בארכיטקטורה, רק כשאנחנו מדברים על חללים, ומקומות, ותפקודים. הסיפורים הכי מעניינים בארכיטקטורה והמקומות המעניינים, יוצאים מאותן נקודות המפגש.
וכך גם באמנות.

[יש ללחוץ על התמונות על מנת לראות אותן בגודל טוב]

אחת העבודות המרשימות בהחלט היא ציור הקיר הענק של ניר בדאנס-בר תל אביבי – BUBAMARA, רחוב הארבעה 24.

בציור רואים חזון אפוקליפטי של ת"א – עיר ללא הפסקה, שבה הג'ונגל השתלט וההרס ניכר בכל פינה.

[יש ללחוץ על התמונה כדי לפתוח את הקישור לעבודה המלאה בבלוג של ניר]

המפגש של הדימוי של ת"א עם הדימוי הזה, הם שנותנים את התוצאה – שה"שערות סומרות" ממנה, שמציפה רגש חד של סקרנות ומסתורין. בהחלט עבודה מדהימה.


אין ספק שיש כאן כשרון מקומי של אמן בסדר גודל, מומלץ לבקר בבלוג שלו, ולהתרשם משאר העבודות שלו שהוא חולק איתנו בנדיבות. (ציורי קיר, חולצות וכרזות כמו של הפצ'ה קוצ'ה ושל MTV).

קישור קבוע להגיב

יצוגי זיכרון באדריכלות

אפריל 28, 2009 at 10:34 am (אדריכלות, אדריכלות נוף, איל עברי, הפינה הלוקאל-פטריוטית, מקומי טוב, תרבות)



בעולם בו זמן הוא המשאב היקר ביותר העומד לרשותנו,

מדהימה אותי כל פעם מחדש עוצמת החיים הקולקטיבית הנעצרת לשני רגעים,

קופאת במקום, דורשת ממך להתמודד עם מציאות אחרת שמחכה להפציע ולגעת באזורים שביומיום אתה או מדחיק או לא מודע אליהם.


ייצוג הזיכרון הבא לביטוי בשינוי ההתייחסות לזמן אינו מספיק כפי הנראה (צפירה).


חלק מהאתוס הציוני שוכן בגיבור שלא שואל – מוכן למות למען מטרה נעלה.



לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.

..איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,

עד שנפגע בראשו ונפל פנימה. גבעת התחמושת יורם טהר לב ויאיר רוזנבלום



לנו נותר רק לזכור את הנופלים והדרך הנכונה או המתבקשת הינה טקס פעם בתקופה. טקס יקבל יתר חשיבות בקרבנו אם נדרש להגיע למקום מסוים (אנדרטה) ובזמן ספציפי ששונה מסדר היום השגרתי שלנו.



האנדרטה לזכר חללי הדקר-אדריכל דוד אנאטול ברוצקוס


ייצוג הזיכרון במרחב, מבני הנצחה, ואנדרטאות הוא נושא איתו מתמודדים אדריכלים בכל העולם. בוודאי שבישראל עם כאבנו ואויבינו נמשיך להידרש ליצור אובייקטים המביעים זיכרון.

הביאנלה העשירית בונציה עסקה במבני הנצחה וזיכרון בישראל. אצרה אותה בטוב טעם מאופק וצנוע האדריכלית והסוציולוגית טולה עמיר. אני ממליץ לגלוש לאתר הביאנלה. הוא מעורר מחשבה, החל מהאיקונים שמייצגים את הפרויקטים, דרך השפה הגרפית האחידה וכמובן באדריכלות הזיכרון העוסקת בייצוגים השונים.


היכל הזיכרון ביד ושם-אדריכל אריה אל חנני


הפוסט-מודרניזם והרב תרבותיות מעכלים נתח אחר נתח מהפרות הקדושות שהביאנו עד הלום, ללא כוונות זדון, ללא מטרה משותפת ובחוסר מודעות, יוצרים מילים המפרקות את האתוס ובונות מחדש את מבני המחשבה הקולקטיבית לגבי הנכון. צריך לעמוד דקה דומיה אל מול מותו של מושג האמת המוחלט בעידן שלנו.


"בישראל הזיכרון מיוצג באמצעות זוגות של הפכים: מעבדות לחירות, משואה לתקומה ומשעבוד לעצמאות". (עוד מישהו רואה פה הזדמנות לחדש?)


…"המבט הכפול המופנה לא רק לעבר ולשכול אלא גם לעתיד, ההנצחה מבקשת להשגיב את המוות ולהצדיק את המחיר". טולה עמיר מתוך ראיון לוואלה




אונ' ת"א אתר זיכרון-אדריכל מיכאל גרוס



לינקים נוספים:

"פונות אנו בזה לכל האמהות השכולות בישראל שנתנו לעמן את בבת עינן, את הנחמה היחידה שהייתה להן בחייהן – את הבנים היחידים".המכתב שהוביל להקמת יד לבנים



אתרי הנצחה נוספים

נשמח לקבל חומרים נוספים בנושא.



לינק!

קישור קבוע להגיב

קול קורא – תחרות סטודנטים לתכנון בית ראש הממשלה החדש

מרץ 9, 2009 at 7:53 pm (אדריכלות, אודות הבלוג, הפינה הלוקאל-פטריוטית, מחשבות, עתיד, תחרויות)

אני מניח שרובכם כבר נתקל בתכנון המוצע של רם כרמי לבית ראש הממשלה החדש שעתיד לקום בירושלים.
במידה ולא, מדובר על פרויקט ראוותני, בתקציב 650 מליון ש"ח שמטרתו להחליף ולהרחיב את בית ראש הממשלה החדש ולשכתו. להלן כתבה שפורסמה לאחרונה ב"הארץ" בנושא, עוד כתבה מ"הארץ", וכתבה של יוסי מטלון על ההצעה.

התכנון, ספג ביקורות רבות מכל חזית אפשרית וגרר שיח ציבורי רחב והתלהמות מעל דפי העיתונות.
עד כה לא שמעתי אפילו על הצעה בונה אחת, על מה ראוי לבנות במקום – פרט ללא לבנות בכלל.

הצעתי היא ליזום תחרות סטודנטים מחאתית – קונספטואלית, בה ישתתפו כל מחלקות האדריכלות בארץ, המתמודדת עם האתגר האדיר של בנית בית ראש ממשלה, תוך התיחסות לכל ההשלכות הפוליטיות והסימבוליות המשתמעות מהדבר, אך בה בעת גם להתיחס לפרוגראמה המסובכת והמורכבת של בניין מסוג זה.

הרעיון הוא להציע אלטרנטיבות ולהעלות לדיון את הסוגיות הרבות נובעות מהקמת בית ראש ממשלה בישראל של 2009.

כרגע ישנם חברים רבים בויצ"ו שהרימו את הכפפה ומעוניינים ליזום ולגשת לתחרות מסוג זה. אני מחפש סטודנטים פעילים מהמחלקות האחרות בארץ – תל אביב, טכניון, בצלאל ואריאל שמוענינים ומסוגלים להרים שיתוף פעולה מסוג זה על מנת להפוך את התחרות הזו לדבר הגדול וכלל הארצי שהיא יכולה להיות.

אשמח אם יצרו איתי קשר סטודנטים המעוניינים לקחת חלק בתחרות זו. אנא הגיבו לפוסט זה או צרו איתי קשר דרך המייל של ארכיבלנדר – archiblender@gmail.com.

איתי כהן, ויצ"ו שנה ד', המחלקה לאדריכלות

קישור קבוע 3 תגובות

Next page »