סטודיו אדריכלות – רשמים ומחשבות

אוקטובר 27, 2009 at 9:46 pm (אדריכלות, מחשבות)

בהמשך לפוסט של ראם לגבי רשמים מלימודי אדריכלות, שמאוד התחברתי אליו והזדהיתי עם הזיהויים שלו.
קיבצתי מספר מחשבות בנוגע ללימודי אדריכלות. הלימודים האלו לא פשוטים בהיבט הזמן וההשקעה, קשה להסביר את הלילות הלבנים לחברים שלומדים מקצועות אחרים…
מי שנכנס למקצוע הזה צריך לעשות זאת ברוח של עשייה, מתוך מקום שבאמת נהנה מהתעסקות בסביבה הבנויה, מתוך מקום שרואה את הסובב ורוצה לקחת חלק בתכנון שלו.
לימודי אדריכלות שואבים אותך אליהם, האדריכלות הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהחיים, משנה את הדרך שאתה מסתכל על הסביבה הבנויה. בהיבט הזה הלימודים הם חד-פעמיים, אחת שלמדת ונחשפת ונהיית מודע לסביבה הבנויה, לא ניתן לחזור אחורה לתמימות או יש האומרים לבורות הקודמת.

הרבה עבודות, מחקרים ומאמרים נכתבו על הסטודיו האדריכלי, על שיטת ההוראה המיוחדת – הנחיה, שריד אחרון לשיטות הלימוד המסורתיות בהן אדריכלים למדו את המקצוע דרך הניסיון.
לא היה מקצוע כזה מובהק "אדריכל", היו גילדות בנאים, בהם בנאים מוכשרים התקדמו בסולם לרב-בנאים שעשו את עבודת התכנון והפיקוח על הבנייה. יחד עם זאת המקצוע עצמו היה קיים, והמהפכה התעשייתית הביאה לתהליך ה"התמחות" "התמקצעות" והולידה לנו את המקצוע באופן רשמי, ובהמשך המקצוע התפרק ל"אדריכל ערים", "אדריכל נוף/סביבה", "אדריכל פנים"… גם מקצוע עיצוב המוצר נגזר ממי שהיו בעבר אדריכלים שתכננו באופן הוליסטי (מתכנון ועיצוב המבנה, דרך עיצוב הפנים ועד עיצוב הרהיטים). מתחילת המאה ה-20 התגבש עיצוב המוצר כמקצוע בפני עצמו, וכך נשאר מקצוע האדריכל מעט מיותם מהנפח הפוטנציאלי שלו, לטעמי.

ריכזתי מספר נקודות למנטאליות נדרשת ללימודי סטודיו אדריכלות ובכלל על הסטודיו עצמו, אני חושב שהרשמים האלו רלוונטיים גם לסטודנטים שנמצאים שם באמצע הלימודים ולא חשבו עדיין על הדברים כך

  • לפני הכל – לסטודנטים שרק מתחילים, חשוב לעושת את הסוויץ', אתם מתחילים לימודים אקדמאיים, זה שונה ממסגרות לימוד קודמות. כאן אתם אדונים לעצמכם הרבה יותר. שינוי הפאזה הנדרש בהקשר הזה הוא בעיקר הבנה שההימצאות באקדמיה בלימודים אלו היא לטובת רכישת ניסיון במקצוע האדריכלות. ניסיון צוברים ע"י עשייה. אין טעם ואין סיבה לחפש קיצורי דרך, אם באמת רוצים להטמיע ניסיון במקצוע זה.צריך להתמסר לתהליך ולהזיע.
  • ההערכה שניתנת היא ע"י מנחים בעלי ניסיון בתחום המקצוע ובמעגל האקדמי, יחד עם זאת חשוב לזכור שכולנו בני אדם, אנחנו שונים בדעותינו אחד מהשני. בעיקר במקצוע האדריכלות לא נדיר לשמוע שתי דעות מנוגדות לחלוטין ובאופן מהותי. הביקורת היא שמיכה, לא בכל מחיר צריך להתכסות בה. אבל על נושא "הביקורת בסטודיו" אפשר לכתוב מאמר שלם נוסף, אז לא ארחיב יותר מזה.
  • עיקר הלימוד לאדריכלות או לכל מקצוע / נושא אחר מתרחש באמצעות שלושה שלבים כלליים : סקרנות, חיפוש הידע, הטמעתו. באקדמיה ובכלל בחיים, אנחנו מקבלים המון קצוות של חוטים. כל אחד, עפ"י סקרנותו, יעקוב אחרי החוטים שהקצוות שלהם סיקרנו אותו.סטודיו אדריכלות הוא דבר חמקמק בהקשרים האלו. הוא אינו פרונטאלי יותר ממעשי, ואינו כתוב בסקטשבוק יותר ממצויר שם ואינו בתוכנות השרטוט יותר מאשר בדגמים. הסטודיו משאיר לך קצוות פתוחים רבים. חלקם קריטיים להתפתחות המחשבתית ויש להשלימם וחלקם נשארים פתוחים וההתחקות אחריהם היא עפ"י סקרנות סובייקטיבית.
  • הסטודיו זה המקצוע היחיד שנלמד בצורה גורפת בכל הרמות – מנטאלית, שכלית ופיזית, ההנחיה של סטודיו אדריכלות אמורה רק לגרות אותנו ולהוציא מאיתנו אינטואיציות ותחושות לגבי האדריכלות עצמה. אדריכלות היא אנחנו, היא נועדה לנו, בני האדם. אם רק ניפתח ונקשיב פנימה נדע מה טוב לנו ומה לא, השוני הקיים באופי שלנו ייתן פירושים אחרים לאותו דבר. השוני הזה הכרחי לקיום אנושי אפילו אבולוציונית; אנחנו חיות שאפילו המראה החיצוני שונה בהגדרה הגנטית, אנחנו שונים באופי ובצורת ההתנהגות והמחשבה. אך יש לנו מכנה משותף אנושי והתשובות הכי בסיסיות באדריכלות אנושית נמצאות עמוק בפנים, מעצם המהות האנושית שלנו. סטודיו לאדריכלות, מעבר לרכישת ניסיון טכני והבנות בסיסיות דרך העשייה, נותן לנו משהו שלא מקבלים בשום מקום אחר – הבנה שהכול כבר בפנים ושצריך ללמוד להקשיב.
  • בשורה התחתונה, המנטאליות הנכונה הנדרשת לאדם ללמוד מתחילה בראש ובראשונה בסקרנות. החברה של היום מדכאת את יצר הסקרנות האישי, ובכך מדכאת את השכלת האדם.. דיכוי הסקרנות קורה ע"י מערכת אדירה של גירויים שמקיפים אותנו ומטשטשים את היכולת שלנו לנווט אל הדברים שבאמת מסקרנים אותנו. אנחנו רוויים במידע, רובו כלל אינו מסקרן אותנו באמת, אבל אנחנו מושפעים מהצורה שהדברים מוצגים. אומרים לנו בביטחון טוטאלי מה טוב, מה יפה ומה נכון… והתוצאה העגומה היא שהפסקנו לחפש כי מביאים לנו הכול. אדם שאינו מחפש, שמביאים לו כל הזמן, נהיה עצלן. הנפש והתודעה מאטות. כל יצר סקרנות דוכא כבר מזמן.. ועכשיו – בא סטודיו אדריכלות ומנסה להחיות את זה.בלי סקרנות – חיפוש והבנה תוך כדי עשייה, לא ניתן להטמיע את המקצוע הזה.

הסטודיו מטרתו צבירת ניסיון ממשי בתהליך הנפש-התודעה-העשייה של האדריכלות. צריך להתמסר לאלו שעושים את עבודת ההכוונה הקשה הזאת, שמנסים לשחרר אותנו מהקיבעונות וממצב "עיני העגל" שהחברה סביבנו רוויה בה. וכמובן – צריך להזיע. לעבוד קשה. להתנסות, "ללכת עד הסוף".

הרישום – "רחוב", של המאייר ואמן הקומיקס כריס הווארד
לסיכום, אני מאחל הצלחה אמיתית לכל מי שמחליט ללמוד את המקצוע המיוחד הזה, מקצוע שחיים אותו.

מודעות פרסומת

קישור קבוע להגיב

ערים ריקות

אוקטובר 9, 2009 at 6:07 pm (אורבני, יובל אצקסון, מחשבות, תרבות)

(מתוך The Omega man בכיכובו המוגזם של צ'רלטון הסטון)
אחד הדימויים האדריכליים החזקים ביותר בתרבות הפופולרית הוא ללא ספק העיר הנטושה – אם זה בקולנוע, בספרות או במוזיקה. העיר, שהיא הביטוי הפיזי המשמעותי ביותר (ויש שיגידו גם היחיד) לסדר חברתי בו אנו חיים, מתרוקנת מבני אדם ומגשימה את הפחד שלנו מאובדן הסדר הזה. לכן גם השקט בתיאור הפוסט אפוקליפטי הוא תמיד הרבה יותר מטלטל מתיאור האפוקליפסה עצמה.
ובניגוד לתיאורים הבדיוניים, דוקא כשמביטים על ערים שננטשו במציאות, חשים שלווה מסוימת, אולי בגלל שלכל הסדר החברתי הזה יש גם צדדים פחות חיוביים.


עוד מבטים על ערים נטושות כאן וכאן

קישור קבוע 3 תגובות

ללכת על המים-תוספת לבנק החוויות

ספטמבר 15, 2009 at 7:59 pm (איל עברי, אמנות, השראה, מחשבות, תערוכות)


הטקסט פשוט מסביר מצוין את הרעיון

"Bridge is for everyone who has ever wanted to walk to the middle of a lake and stand there surrounded only by water. The bridge is made of steps that rise from the water and disappear behind you as you walk across it.

העבודה נעשתה ע"י האמן Michael Cross

ברמת המחשבה זה מתחרה בענן של diller & scofidio
הסרטון מעט איטי ואם אכן היו מתקינם את הגשר הזה באגם ולא בכנסיה סגורה זה היה הרבה יותר מרשים, אבל יש מיתון ואין תקציב.

צריך להזמין אותו לכנרת הרעיון יטען בהר של קונטציות המהלכות על הימה המתייבשת
כמו הבחור ההוא, יהושע

לינק הפתעה!

עוד לבנק החוויות האדריכליות

קישור קבוע להגיב

oma דורשים תואר שני ו-foster לא פראייר

ספטמבר 12, 2009 at 3:39 pm (oma, rem koolhaas, אדריכלות, אדריכלות דיגיטלית, איל עברי, מחשבות, נורמן פוסטר)

לא יודע האם זה תחביב ביזארי או שאיפה גולבלית שדוגרת בתוכי, אבל אני עוקב יחסית בקביעות אחרי הצעות העבודה שמעלים המשרדים הגדולים בעולם.

אחד הדברים שאני מחפש לדעת הינו הדרישות הבסיסות מהעובד, כלומר המינימום.
בזמנו המידע הזה הוביל אותי להחלטה ללמוד כמה תוכנות שבארץ עוד אין להם הערכה כ"כ בתחום האדריכלות אבל בליגה הבינלאומית הן הבסיס כמו שאתם רואים, כגון אילוסטרייטר (Illustrator) וריינו (rhino), אגב אני ממליץ עליהן בחום.

בכל מקרה, כנראה שלאור המיתון והביקוש ב-oma העלו את הרמה ועכשיו צריך גם תואר שני באדריכלות /תכנון ערים.
כל החבילה של אדובי, ועוד דברים שאתם יכולים לקרוא ולתרגם לעצמכם.

נגזר מהאתר של OMA

אצל פוסטר דורשים לדעת קצת פחות.

נגזר מהאתר של foster
אבל קראתי לא מזמן שהיה שם גל פיטורים גדול מאוד
אז אל תטסו לאנגליה כ"כ מהר, אף אחד לא מחכה לכם.

לינק הפתעה!

עוד על ריינו: אצל זאהה ובמדריד

קישור קבוע תגובה אחת

Tic-Tac House

אוגוסט 26, 2009 at 9:14 pm (אדריכלות, השראה, מחשבות)




Forte, Gimenes & Marcondes Ferraz Architects
בית מודלורי,
כל החללים יושבים על צירים ומסילות
מאפשר לכל חלל לזוז בהתאם לצורך, מזג אוויר ורצון.

קישור קבוע תגובה אחת

לראות צלילים- לצייר מוסיקה The Sonic Wire Sculptor

אוגוסט 25, 2009 at 7:32 pm (אדריכלות דיגיטלית, איל עברי, אנימציה, השראה, מחשבות, מחשבים ותוכנות, עתיד)

פוסט לחובבי הקצוות הדיגיטלים הפתוחים
היכולת להמציא דרך חדשה להביע דבר מה.
ולהקל על הקשר בין היצרתיות ליצירה מרתק בעיני.
לא חייבים אלף מהנדסים (מי אמר אוטוקאד)

רק להסתכל בצורה ביקורתית על הדרך בה אנו עושים את הריטואלים
שממחישים את הרעיון שלנו ולשאול אם יש דרך יותר חכמה להביע את הרעיון

הגיון פשוט בעידן המידע.

הכותרת היא לינק לאתר שלו ויש שם כמה דברים למתקדמים.
בין היתר איור קוי תלת מימדי
ותוכנה תלת מימדית נסיונית

מוזר שאת הזרעים הראשונים שתלו ב-1963
ועוד לא הצלחנו להגיע לשם-לינק הפתעה!

עוד מחשבה חדשה-שימוש בבמבוק

קישור קבוע להגיב

הלל שוקן-ראיון על מלאכת הבנייה

יוני 17, 2009 at 9:12 pm (אדריכלות, איל עברי, מחשבות, מקומי טוב, ראיונות)

מאת איל עברי

פרופ' אדריכל הלל שוקן מספר בראיון אישי על העבודה הראשונה שלו, מה דרוש מאדריכל לדעת ומפרגן לקולגה.

נפגשתי עם הלל שוקן לאחר שסיים את הרצאתו בויצו בנושא "הצעה לתחרות תכנון בית ראש הממשלה".

שוקן הוא מה שהייתי מצפה מאדריכל. יש לו שריטות תרבותיות מדויקות וביזאריות. "אני הולך לכיתות אמן במוסיקה כדי ללמוד אדריכלות", יש לו דעות שונות מהזרם הרווח שהוא אינו מפחד להביע. "אני חש כי הזעקה של תושבי שכונת נווה צדק היא זעקת הקוזאק שנגזל – מדובר באנשים אמידים שגרים בשכונה כפרית דלילת אוכלוסין במרכז העיר שערכי הקרקע בה גבוהים במיוחד… אם הוחלט שיש לשמר את השכונה מנימוקים של שימור תרבות, המחיר להחלטה כזאת היא ציפוף משמעותי מסביב". ותשוקה לבניינים כמו לסטודנט שנה א' "לא מזמן חזרתי מטיול שברובו הוקדש לפלדיו".

מהם הדברים החשובים שאתה מצפה מסטודנט לאדריכלות ?

"שיהיה רציני, כשרוני וסקרן, שידע לקראת מה הוא הולך ושיבין מהי אדריכלות. עדיף להגיע ללימודים לאחר שלמדת כבר תחום אחר".

אני לא יודע אם שוקן אומר את הדברים הללו מתוקף העובדה שהוא מחזיק גם בתואר מהנדס תעשייה וניהול שהשלים לפני שבחר להיות אדריכל או מניסיונו כראש הפקולטה לשעבר באוניברסיטת ת"א אבל זה הרעיון בראיון – דיווח סובייקטיבי.

לשוקן נחשפתי באחד מסיורי המזל שלי בספריה בהם אני בוחר ספרים בצורה קלולסית* שמושפעת בעיקר ממראה הכריכה. מדפדף מעט וסוחב אותם לביתי, מגלה לשמחתי שיש אנשים שחושבים אחרת ממה שנאמר בסמכותיות גמורה בלימודים. לספר קוראים "אנונימיות אינטימית" והוא חלק המודפס של הביתן הישראלי בביאנלה השביעית בוונציה שאצר שוקן.

פרגון ישראלי

אילו אדריכלים אתה מעריך ולמה?

רנזו פיאנו וגלן מרקוט הם בעלי מלאכה, בדף הראשון באתר של רנזו רואים סדנא עם כלי עבודה – בשבילי זה אומר הכל.

אדריכל ישראלי שאני מעריך הוא אולריק פלסנר– התכונה הכי חשובה שלו היא הבנה בבני אדם.

כשהייתי אדריכל ראשי של קרן ירושלים, אולריק תכנן את גן הפעמון.

נתקלתי במסמך שהוא כתב לפני תכנון הגן והוא הצליח לתאר בכתב את הפרויקט בצורה מרשימה. לפני שהוא תכנן הוא ידע בדיוק מה יהיה בגן, המילים שלו הפכו למציאות. בניין נוסף שלו שאני אוהב הוא אולם הספורט במלחה, זהו בניין חכם ונהדר בלי חוכמות, פתרונות פשוטים ומדויקים.

שוקן ממשיך לשבח את אולריק ומתגנב לי חיוך מאופק שהופך על פיה אמת קטנה, לא ידעתי שאדריכלים מסוגלים לפרגן לעמיתים למקצוע , עכשיו נותר רק שהכנרת תתמלא ואנחנו פסע מהגאולה.

"סטודנטית שלי באוניברסיטת ת"א התייחסה בפרויקט הגמר שלה למרכז החתירה שפלסנר תכננו וכחלק מהתכנון היא תיקנה את הפרויקט", מספר שוקן. בין האורחים בהגשה היה אולריק וחבר נוסף, תחילה דיבר האדריכל הראשון. הוא דיבר בטון כועס יורה מילים דוקרות לעבר הסטודנטית "לא בונים על הרצועה הירוקה של הפארק ומי את חושבת את עצמך שאת מעזה לקחת פרויקט של אולריק ולהתערב בו, מאיפה לך החוצפה? ".

אולריק בצד שותק, נינוח, ההגשה נמשכת, ביקשתי ממנו להגיב והוא אומר "כבר ראיתי הרבה פרויקטים שלי שעברו שינויים ואני לא מתרגש מכך יותר מידי, במקרה הספציפי הזה אני חושב שיש לך רעיון נהדר וחבל שלא חשבתי על זה בעצמי", פשוט איש מדהים.

בנוסף הוא גם תכנן גם קניון פוסט מודרני מוצלח מאוד בדנמרק בעיר היסטורית (HILLEROD) אשר זכה בפרס הצטיינות אירופאי על תכנון מרכז קניות הטוב ביותר ל-1993.

מבחינת הקונטקסט הוא מהווה חלק מהרקמה של מרכז העיר העתיק. הוא לקח מרכז מסחרי ובתכנון מופלא, תוך כדי הסתרת הקניון ושימוש בגג לבניית שכונה עם גן גדול, הוא הפך אותו למקום שוקק חיים, מבלי לפגוע באינטנסיביות של הרחוב ואף להגבירה. יש שם עירוב שימושים בתמהיל משובח ביותר.


L2-house וילה שתוכננה ע"י שוקן אדריכלים

L2-house וילה שתוכננה ע"י שוקן אדריכלים

L2-house וילה שתוכננה ע"י שוקן אדריכלים


L2-house וילה שתוכננה ע"י שוקן אדריכלים

פרויקט ראשון

לאחר ששוקן חזר מלימודיו באנגליה ב- Architectural Association, הוא פותח משרד בירושלים ומקבל לידיו את הפרויקט הראשון, שיפוץ דירה של חברת ילדות. "היא הייתה בת למשפחה יהודית אמידה, אשר בבעלותה דירה בפריז והיא החליטה לעשות עליה ולקנות דירה בירושלים", אומר שוקן. "בתחילה נתבקשתי למצוא דירה ואכן מצאתי ומשם זה התפתח. היא הייתה אחת הקליינטיות החכמות שלי. היא שאלה אותי מהו שכר טרחה שלי ומתי הפרויקט יסתיים. לאחר שהשבתי לה, היא התקשרה לבנק והעבירה הוראת קבע, כך שכל חודש יכנס לי הסכום היחסי. המעשה הזה האיץ את עבודתי פלאים – בלי חשבונית או שוטף פלוס זמן בלתי מוגבל, פשוט סכום כסף קבוע כל חודש. בהמשך היא לקחה אותי לבנק ונתנה לי זכות חתימה על החשבון שלה, כך שאפשר להגיד שהייתי גם האדריכל וגם מנהל הפרויקט".

ומה אתה חושב על הפרויקט ?

"אני בספק אם הייתי מצליח לתכנן אותו טוב יותר היום. בשלב מסוים היא השכירה את הדירה ובמקרה גרו שם הקולקרים (קולקר קולקר אפשטיין אדריכלים). שמעתי מחברים שמכירים אותם שהם אמרו שהדירה נהדרת, כך שבעקיפין קיבלתי קומפלימנט מקצועי".

מסתבר כי הפרויקט הגמור האחרון של שוקן נמצא באותה שכונה בדיוק שבו ביצע את הפרויקט הראשון. שוקן: "זה בניין לשימור שקנה עו"ד ירושלמי. שמרנו את הקירות החיצוניים ואת כל הפנים הרסנו ובנינו מחדש". לדבריו, "זה מקצוע מפחיד, למזמין העבודה לרוב אין מושג על מה יוצא הכסף ובגלל הדאגה מהחשיבות ומטעות אפשרית אני מתכנן הכי טוב שאני יכול, אז ועכשיו, זה הקשר בין הפרויקטים – הפחד, המניע אותי לדיוק ופירוט, כך שלמעט פה ושם כמה פרטים לא הייתי עושה אף פרויקט אחרת".

פרויקט נוסף ששוקן עשה הוא שיפוץ בית ויצמן בתכנונו של מנדלסון: "כשהצעתי את הצעתי, אמרתי להם שהצלחתי תהיה אם לא ידעו שהייתי פה. ומאוד השתדלתי שכך יהיה".

רגשות טכניים

שוקן מסכם ואומר כי הדבר שלא לומדים באקדמיה וכל אדריכל צריך לדעת הוא טכניקה טובה. "בילדותי למדתי לנגן על כינור במשך 4 שנים, רובן עברו בשינון וחזרה שגרתית בניסיון לפתח טכניקה, איפה לשים את האצבע בדיוק, זה לא כמו גיטרה שם יש לך פסקים המורים לך או פסנתר שמפיק צלילים. אם אתה מפספס זה פשוט חורק, זועק טעות, שלא לדבר על הכאב הפיזי עד שהאצבעות שלך מתרגלות ללחוץ על המיתרים. כך שלפני שאתה מתחיל לנגן מהנפש אתה חייב ללמוד איך להפיק צליל. בשלב מסוים מתרחש שינוי, הכלי מפסיק להוות מחסום לכשרון והופך כלי לביטוי רגש. אז אתה וירטואוז' אמיתי", אומר שוקן.

עוד הוא מוסיף, כי "אותו דבר היה אמור להיות באדריכלות, רק שאצלנו היוצרות התהפכו. כסטודנט אתה לומד להביע רגש לפני שאתה יודע איך בונים בניין. יצא לי לדבר עם ראש האקדמיה למוסיקה והוא אמר שהמזל שלו הוא שהסטודנטים מגיעים כאשר הם כבר יודעים לנגן וישנה מיומנות נרכשת של כמה שנים טובות. אצלנו לומדים לנגן 5 שנים ותוך כדי הקונצרט מתחילים ללמוד טכניקה".

תודה לברוך ברוך שאפשר את הראיון.

*קלולס: not understanding, no clue, קל דעת urbandictionary

עוד על הילל שוקן

אתר המשרד

שיח אדריכלי- פוסט מאת ראם מאיר

לינק הפתעה!

קישור קבוע 3 תגובות

ביומימיקה – הנדסה מהטבע

יוני 12, 2009 at 2:37 pm (מחשבות)

בהחלט תפוח האדמה החם בזמן האחרון, לימוד עקרונות הטבע וישומם בהנדסה, הרצאה זו מראה גם על היזון חוזר, בו המהנדסים מסייעים לביולוגים לפתח את מחקרם. הסרט עוסק בלימוד מנגנון ההאחזות של השממית – המאפשר לה לטפס בקלות ומהירות על כל סוג משטח, ויישומו בטכנולוגיות חדשות.

קישור קבוע להגיב

קניון סוף הדרך-אדריכל יוסי מטלון

יוני 12, 2009 at 2:25 pm (אדריכלות, איל עברי, הפינה הלוקאל-פטריוטית, השראה, ירוק, מחשבות, מקומי טוב, עתיד, תרבות)



שלט של כנסייה שנמצאת בתוך קניון לשעבר

לאדריכלי העתיד יהיה אתגר מדהים. בקרוב הם יאלצו לצאת לשטח, למדוד קניונים נטושים, לשרטט מצב קיים ולהציע שימוש חלופי לקניונים עזובים. תוך מספר שנים כולנו נבין, שבכדי לרכוש מוצר, כדאי לרדת למרכז הקניות השכונתי ולא לקחת את הרכב, לבזבז דלק וזמן, לזהם את הסביבה ובסוף להגיע לקניון שישטוף לנו את המוח* ונקנה כל מה שאנחנו לא צריכים.



היום ברור כי בכדי להציל את הסביבה, צריך יותר "אדריכלות ירוקה", אדריכלות של שימור והגיון. במציאות של היום אין כזה דבר "קניון ירוק", הקניון הירוק הוא השוק ומרכז קניות שכונתי פתוח. הקניון הוא מבנה בזבזני בכל רובד אפשרי. הוא מבנה אופקי אטום שמבזבז עשרות דונמים, מגביר את השימוש ברכב, במיזוג אוויר, בחשמל, בפרסומות ומאלץ צריכה לא נדרשת, לא נשלטת ואכילה אובססיבית לא נכונה. יתרה מכך, במישור החברתי/תרבותי הוא מגביר את המתח בין המעמדות, יוצר אילוזיה שהיא הצגה פלסטית ולה מסכים רבים ומרוקן את האדם מחשיבה עצמאית נכונה.





כנסיה בתוך חלל שהיה קניון (WALL MART) בפלורידה, ארה"ב.



את הפילים הלבנים העתידיים אפשר להפוך למבנים ידידותיים שתורמים לסביבה ולאדם. יתברר כי יש דרך להפוך פיל לבן למבנה מועיל ושימושי. על אדריכלי העתיד יוטל למצוא שימושים חלופיים לקניונים מנוונים. אפשר לחלקם למספר נפחים ולהפכם לבתי ספר, מוזיאונים, שוק פשפשים (plea markets) ,לופטים לאומנים, פארק מים, מרכזים רפואיים, מגורים לגיל הזהב ואפילו למרכזים לגידול מזון אורגאני. הפיכת הקניון לבית כנסת, כנסיה או מסגד, תמחיש את הסלידה מאל אחד וסגידה לאל אחר.

לקריאת המאמר כולו ובנוסף לתמונות נוספות

קניון סוף הדרך באתר רשימות-ARCIBLOG

ופוסט ההמשך

סוף סוף קניון-,ככל שיהיו יותר קניונים חדשים, כך יהיו יותר קניונים נטושים".



פוסט אורח של אדריכל יוסי מטלון.

תודה לעומר על יצירת הקשר



אם אתם רואים דברים נוספים שנעלמים מהרדאר שלנו

עדיפות לתוצרת הארץ איכותית, אתם מוזמנים לשלוח אלינו.

* שטיפת מוח: טכניקה שיטתית וקיצונית להחדרה של מטרות הארגון ולמניפולציה באנשים במגמה לנטוש נאמנויות, ערכים וכד' ולאמץ חדשים. מעות



לינק הפתעה!

קישור קבוע להגיב

בפעם הבאה שמבקשים ממכם לעבוד בחינם או בשכר מגוחך בשביל הנסיון\פורטפוליו

יוני 11, 2009 at 5:43 am (הצעות עבודה, מחשבות)

לא מזמן פנתה אלי סטודנטית משנה ב' והציגה בפני דילמה; אחד המרצים הציע לה לעבוד בעבורו לצורך הכנת התחרות באילת. הוא הבהיר לה שהעבודה היא ללא שכר, פרט למקרה בו הוא יזכה בתחרות. היא מצידה, שמחה על ההזדמנות לצבור נסיון ולא היתה בטוחה לגבי האם כדאי לעבוד ללא שכר.

מיותר לציין שהדבר הרתיח אותי. האדריכל המדופלם גלגל את הסיכון שהוא לוקח בתחרות על גבי גבה של סטודנטית צעירה שאינה בקיאה בכללי המשחק. מילא היה רנזו פיאנו, ז'אן נובל או שיגורו באן, אז ניתן היה להתווכח על העבודה בעבורם כדבר המתרגם ישירות לערך מוסף לעתידו המקצועי של הסטודנט.

לשמחתי היא שמעה בעצתי, ואני בטוח שתמצא עבודה אחרת בתחום במהלך הקיץ, בשכר נמוך, אבל שכר.

אם היתה שואלת אותי היום, הייתי מפנה אותה לסרט המשעשע הזה, שנמצא בבלוג הנהדר של ניר טובר.

קישור קבוע תגובה אחת

Next page »