עיצוב שמח: רד בול סופבוקס red bull soapbox
,ובשביל בדיחה טובה הם מוכנים להשקיע כמה שבועות
חוויות משמעותיות לרוב לא נכרות בדרך אלא זקוקות למצע של השקעת זמן ומחשבה כדי להתרחש תחשבו על זה עוד רגע ואז תמשיכו לבהות במסך.
התחרות היא בארגון רד בול ונערכה בגן סאקר בסוכות,
אתם יודעים כל הדברים שמהם עשוים זכרונות.
אתם מוזמנים לראות את התמונות מתהליך הבנייה וגם מהאירוע העצמו,
לקריאה נוספת: שיבוש תרבות קאלה לאסן
תערוכת 40/40 2009
ליחצו על התמונה להגדלה
שיסתיימו ההגשות הבלתי נגמרות אני ממליץ להגיע לאירוע ולראות מה עושים בארץ מהצד האיכותי של היצירה אנשים עד גיל 40.
תודה לדנה ודביר [שגם מציג שם] על ההזמנה
דרור מילקביץ: ספסל במצוקה ונוער בסיכון
ממולץ ללחוץ על התמונה להגדלה
סקיצה ראשוניות
סקיצה ראשוניות
הלל שוקן-ראיון על מלאכת הבנייה
פרופ' אדריכל הלל שוקן מספר בראיון אישי על העבודה הראשונה שלו, מה דרוש מאדריכל לדעת ומפרגן לקולגה.
נפגשתי עם הלל שוקן לאחר שסיים את הרצאתו בויצו בנושא "הצעה לתחרות תכנון בית ראש הממשלה".
שוקן הוא מה שהייתי מצפה מאדריכל. יש לו שריטות תרבותיות מדויקות וביזאריות. "אני הולך לכיתות אמן במוסיקה כדי ללמוד אדריכלות", יש לו דעות שונות מהזרם הרווח שהוא אינו מפחד להביע. "אני חש כי הזעקה של תושבי שכונת נווה צדק היא זעקת הקוזאק שנגזל – מדובר באנשים אמידים שגרים בשכונה כפרית דלילת אוכלוסין במרכז העיר שערכי הקרקע בה גבוהים במיוחד… אם הוחלט שיש לשמר את השכונה מנימוקים של שימור תרבות, המחיר להחלטה כזאת היא ציפוף משמעותי מסביב". ותשוקה לבניינים כמו לסטודנט שנה א' "לא מזמן חזרתי מטיול שברובו הוקדש לפלדיו".
מהם הדברים החשובים שאתה מצפה מסטודנט לאדריכלות ?
"שיהיה רציני, כשרוני וסקרן, שידע לקראת מה הוא הולך ושיבין מהי אדריכלות. עדיף להגיע ללימודים לאחר שלמדת כבר תחום אחר".
אני לא יודע אם שוקן אומר את הדברים הללו מתוקף העובדה שהוא מחזיק גם בתואר מהנדס תעשייה וניהול שהשלים לפני שבחר להיות אדריכל או מניסיונו כראש הפקולטה לשעבר באוניברסיטת ת"א אבל זה הרעיון בראיון – דיווח סובייקטיבי.
לשוקן נחשפתי באחד מסיורי המזל שלי בספריה בהם אני בוחר ספרים בצורה קלולסית* שמושפעת בעיקר ממראה הכריכה. מדפדף מעט וסוחב אותם לביתי, מגלה לשמחתי שיש אנשים שחושבים אחרת ממה שנאמר בסמכותיות גמורה בלימודים. לספר קוראים "אנונימיות אינטימית" והוא חלק המודפס של הביתן הישראלי בביאנלה השביעית בוונציה שאצר שוקן.
פרגון ישראלי
אילו אדריכלים אתה מעריך ולמה?
רנזו פיאנו וגלן מרקוט הם בעלי מלאכה, בדף הראשון באתר של רנזו רואים סדנא עם כלי עבודה – בשבילי זה אומר הכל.
אדריכל ישראלי שאני מעריך הוא אולריק פלסנר– התכונה הכי חשובה שלו היא הבנה בבני אדם.
כשהייתי אדריכל ראשי של קרן ירושלים, אולריק תכנן את גן הפעמון.
נתקלתי במסמך שהוא כתב לפני תכנון הגן והוא הצליח לתאר בכתב את הפרויקט בצורה מרשימה. לפני שהוא תכנן הוא ידע בדיוק מה יהיה בגן, המילים שלו הפכו למציאות. בניין נוסף שלו שאני אוהב הוא אולם הספורט במלחה, זהו בניין חכם ונהדר בלי חוכמות, פתרונות פשוטים ומדויקים.
שוקן ממשיך לשבח את אולריק ומתגנב לי חיוך מאופק שהופך על פיה אמת קטנה, לא ידעתי שאדריכלים מסוגלים לפרגן לעמיתים למקצוע , עכשיו נותר רק שהכנרת תתמלא ואנחנו פסע מהגאולה.
"סטודנטית שלי באוניברסיטת ת"א התייחסה בפרויקט הגמר שלה למרכז החתירה שפלסנר תכננו וכחלק מהתכנון היא תיקנה את הפרויקט", מספר שוקן. בין האורחים בהגשה היה אולריק וחבר נוסף, תחילה דיבר האדריכל הראשון. הוא דיבר בטון כועס יורה מילים דוקרות לעבר הסטודנטית "לא בונים על הרצועה הירוקה של הפארק ומי את חושבת את עצמך שאת מעזה לקחת פרויקט של אולריק ולהתערב בו, מאיפה לך החוצפה? ".
אולריק בצד שותק, נינוח, ההגשה נמשכת, ביקשתי ממנו להגיב והוא אומר "כבר ראיתי הרבה פרויקטים שלי שעברו שינויים ואני לא מתרגש מכך יותר מידי, במקרה הספציפי הזה אני חושב שיש לך רעיון נהדר וחבל שלא חשבתי על זה בעצמי", פשוט איש מדהים.
בנוסף הוא גם תכנן גם קניון פוסט מודרני מוצלח מאוד בדנמרק בעיר היסטורית (HILLEROD) אשר זכה בפרס הצטיינות אירופאי על תכנון מרכז קניות הטוב ביותר ל-1993.
מבחינת הקונטקסט הוא מהווה חלק מהרקמה של מרכז העיר העתיק. הוא לקח מרכז מסחרי ובתכנון מופלא, תוך כדי הסתרת הקניון ושימוש בגג לבניית שכונה עם גן גדול, הוא הפך אותו למקום שוקק חיים, מבלי לפגוע באינטנסיביות של הרחוב ואף להגבירה. יש שם עירוב שימושים בתמהיל משובח ביותר.
L2-house וילה שתוכננה ע"י שוקן אדריכלים 
L2-house וילה שתוכננה ע"י שוקן אדריכלים
L2-house וילה שתוכננה ע"י שוקן אדריכלים
L2-house וילה שתוכננה ע"י שוקן אדריכלים
פרויקט ראשון
לאחר ששוקן חזר מלימודיו באנגליה ב- Architectural Association, הוא פותח משרד בירושלים ומקבל לידיו את הפרויקט הראשון, שיפוץ דירה של חברת ילדות. "היא הייתה בת למשפחה יהודית אמידה, אשר בבעלותה דירה בפריז והיא החליטה לעשות עליה ולקנות דירה בירושלים", אומר שוקן. "בתחילה נתבקשתי למצוא דירה ואכן מצאתי ומשם זה התפתח. היא הייתה אחת הקליינטיות החכמות שלי. היא שאלה אותי מהו שכר טרחה שלי ומתי הפרויקט יסתיים. לאחר שהשבתי לה, היא התקשרה לבנק והעבירה הוראת קבע, כך שכל חודש יכנס לי הסכום היחסי. המעשה הזה האיץ את עבודתי פלאים – בלי חשבונית או שוטף פלוס זמן בלתי מוגבל, פשוט סכום כסף קבוע כל חודש. בהמשך היא לקחה אותי לבנק ונתנה לי זכות חתימה על החשבון שלה, כך שאפשר להגיד שהייתי גם האדריכל וגם מנהל הפרויקט".
ומה אתה חושב על הפרויקט ?
"אני בספק אם הייתי מצליח לתכנן אותו טוב יותר היום. בשלב מסוים היא השכירה את הדירה ובמקרה גרו שם הקולקרים (קולקר קולקר אפשטיין אדריכלים). שמעתי מחברים שמכירים אותם שהם אמרו שהדירה נהדרת, כך שבעקיפין קיבלתי קומפלימנט מקצועי".
מסתבר כי הפרויקט הגמור האחרון של שוקן נמצא באותה שכונה בדיוק שבו ביצע את הפרויקט הראשון. שוקן: "זה בניין לשימור שקנה עו"ד ירושלמי. שמרנו את הקירות החיצוניים ואת כל הפנים הרסנו ובנינו מחדש". לדבריו, "זה מקצוע מפחיד, למזמין העבודה לרוב אין מושג על מה יוצא הכסף ובגלל הדאגה מהחשיבות ומטעות אפשרית אני מתכנן הכי טוב שאני יכול, אז ועכשיו, זה הקשר בין הפרויקטים – הפחד, המניע אותי לדיוק ופירוט, כך שלמעט פה ושם כמה פרטים לא הייתי עושה אף פרויקט אחרת".
פרויקט נוסף ששוקן עשה הוא שיפוץ בית ויצמן בתכנונו של מנדלסון: "כשהצעתי את הצעתי, אמרתי להם שהצלחתי תהיה אם לא ידעו שהייתי פה. ומאוד השתדלתי שכך יהיה".
רגשות טכניים
שוקן מסכם ואומר כי הדבר שלא לומדים באקדמיה וכל אדריכל צריך לדעת הוא טכניקה טובה. "בילדותי למדתי לנגן על כינור במשך 4 שנים, רובן עברו בשינון וחזרה שגרתית בניסיון לפתח טכניקה, איפה לשים את האצבע בדיוק, זה לא כמו גיטרה שם יש לך פסקים המורים לך או פסנתר שמפיק צלילים. אם אתה מפספס זה פשוט חורק, זועק טעות, שלא לדבר על הכאב הפיזי עד שהאצבעות שלך מתרגלות ללחוץ על המיתרים. כך שלפני שאתה מתחיל לנגן מהנפש אתה חייב ללמוד איך להפיק צליל. בשלב מסוים מתרחש שינוי, הכלי מפסיק להוות מחסום לכשרון והופך כלי לביטוי רגש. אז אתה וירטואוז' אמיתי", אומר שוקן.
עוד הוא מוסיף, כי "אותו דבר היה אמור להיות באדריכלות, רק שאצלנו היוצרות התהפכו. כסטודנט אתה לומד להביע רגש לפני שאתה יודע איך בונים בניין. יצא לי לדבר עם ראש האקדמיה למוסיקה והוא אמר שהמזל שלו הוא שהסטודנטים מגיעים כאשר הם כבר יודעים לנגן וישנה מיומנות נרכשת של כמה שנים טובות. אצלנו לומדים לנגן 5 שנים ותוך כדי הקונצרט מתחילים ללמוד טכניקה".
תודה לברוך ברוך שאפשר את הראיון.
*קלולס: not understanding, no clue, קל דעת urbandictionary
שיח אדריכלי- פוסט מאת ראם מאיר
קניון סוף הדרך-אדריכל יוסי מטלון
שלט של כנסייה שנמצאת בתוך קניון לשעבר
לאדריכלי העתיד יהיה אתגר מדהים. בקרוב הם יאלצו לצאת לשטח, למדוד קניונים נטושים, לשרטט מצב קיים ולהציע שימוש חלופי לקניונים עזובים. תוך מספר שנים כולנו נבין, שבכדי לרכוש מוצר, כדאי לרדת למרכז הקניות השכונתי ולא לקחת את הרכב, לבזבז דלק וזמן, לזהם את הסביבה ובסוף להגיע לקניון שישטוף לנו את המוח* ונקנה כל מה שאנחנו לא צריכים.
היום ברור כי בכדי להציל את הסביבה, צריך יותר "אדריכלות ירוקה", אדריכלות של שימור והגיון. במציאות של היום אין כזה דבר "קניון ירוק", הקניון הירוק הוא השוק ומרכז קניות שכונתי פתוח. הקניון הוא מבנה בזבזני בכל רובד אפשרי. הוא מבנה אופקי אטום שמבזבז עשרות דונמים, מגביר את השימוש ברכב, במיזוג אוויר, בחשמל, בפרסומות ומאלץ צריכה לא נדרשת, לא נשלטת ואכילה אובססיבית לא נכונה. יתרה מכך, במישור החברתי/תרבותי הוא מגביר את המתח בין המעמדות, יוצר אילוזיה שהיא הצגה פלסטית ולה מסכים רבים ומרוקן את האדם מחשיבה עצמאית נכונה.
כנסיה בתוך חלל שהיה קניון (WALL MART) בפלורידה, ארה"ב.
את הפילים הלבנים העתידיים אפשר להפוך למבנים ידידותיים שתורמים לסביבה ולאדם. יתברר כי יש דרך להפוך פיל לבן למבנה מועיל ושימושי. על אדריכלי העתיד יוטל למצוא שימושים חלופיים לקניונים מנוונים. אפשר לחלקם למספר נפחים ולהפכם לבתי ספר, מוזיאונים, שוק פשפשים (plea markets) ,לופטים לאומנים, פארק מים, מרכזים רפואיים, מגורים לגיל הזהב ואפילו למרכזים לגידול מזון אורגאני. הפיכת הקניון לבית כנסת, כנסיה או מסגד, תמחיש את הסלידה מאל אחד וסגידה לאל אחר.
לקריאת המאמר כולו ובנוסף לתמונות נוספות
קניון סוף הדרך באתר רשימות-ARCIBLOG
ופוסט ההמשך
סוף סוף קניון-,ככל שיהיו יותר קניונים חדשים, כך יהיו יותר קניונים נטושים".
פוסט אורח של אדריכל יוסי מטלון.
תודה לעומר על יצירת הקשר
אם אתם רואים דברים נוספים שנעלמים מהרדאר שלנו
עדיפות לתוצרת הארץ איכותית, אתם מוזמנים לשלוח אלינו.
* שטיפת מוח: טכניקה שיטתית וקיצונית להחדרה של מטרות הארגון ולמניפולציה באנשים במגמה לנטוש נאמנויות, ערכים וכד' ולאמץ חדשים. מעות
PILPELED
נתקלתי בעבודה של PILPELED (ניר פלד) בשיטוט מקרי ברשת, היה בה משהו שעורר בי באופן מיידי הרבה דברים, תחושות, שאלות.
רק כשאיתרתי את הבלוג שלו (די במהירות יש לציין) וראיתי את שאר העבודות, הבנתי מה התעורר בי, מעבר למשיכה לדימויים מעולם הארכיטקטוני.
הצורה שבה הדימויים נפגשים, היא שמעוררת את התגובה.
היכולת של ניר לבודד את הדימוי, להוציא אותו מהקשרו ע"י התפקיד החדש שלו בעולם שהוא יוצר, ובאמצעות קנה המידה, הם החלק המעניין והמעורר שיש בעבודות שלו.
אני מוצא הקבלה מאוד גדולה לעולם הארכיטקטוני, כי אנחנו עושים במידה מסוימת דברים כאלו בארכיטקטורה, רק כשאנחנו מדברים על חללים, ומקומות, ותפקודים. הסיפורים הכי מעניינים בארכיטקטורה והמקומות המעניינים, יוצאים מאותן נקודות המפגש.
וכך גם באמנות.
[יש ללחוץ על התמונות על מנת לראות אותן בגודל טוב]
אחת העבודות המרשימות בהחלט היא ציור הקיר הענק של ניר בדאנס-בר תל אביבי – BUBAMARA, רחוב הארבעה 24.
בציור רואים חזון אפוקליפטי של ת"א – עיר ללא הפסקה, שבה הג'ונגל השתלט וההרס ניכר בכל פינה.
[יש ללחוץ על התמונה כדי לפתוח את הקישור לעבודה המלאה בבלוג של ניר]
המפגש של הדימוי של ת"א עם הדימוי הזה, הם שנותנים את התוצאה – שה"שערות סומרות" ממנה, שמציפה רגש חד של סקרנות ומסתורין. בהחלט עבודה מדהימה.
אין ספק שיש כאן כשרון מקומי של אמן בסדר גודל, מומלץ לבקר בבלוג שלו, ולהתרשם משאר העבודות שלו שהוא חולק איתנו בנדיבות. (ציורי קיר, חולצות וכרזות כמו של הפצ'ה קוצ'ה ושל MTV).
יצוגי זיכרון באדריכלות
בעולם בו זמן הוא המשאב היקר ביותר העומד לרשותנו,
מדהימה אותי כל פעם מחדש עוצמת החיים הקולקטיבית הנעצרת לשני רגעים,
קופאת במקום, דורשת ממך להתמודד עם מציאות אחרת שמחכה להפציע ולגעת באזורים שביומיום אתה או מדחיק או לא מודע אליהם.
ייצוג הזיכרון הבא לביטוי בשינוי ההתייחסות לזמן אינו מספיק כפי הנראה (צפירה).
חלק מהאתוס הציוני שוכן בגיבור שלא שואל – מוכן למות למען מטרה נעלה.
לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן.
..איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים,
עד שנפגע בראשו ונפל פנימה. גבעת התחמושת יורם טהר לב ויאיר רוזנבלום
לנו נותר רק לזכור את הנופלים והדרך הנכונה או המתבקשת הינה טקס פעם בתקופה. טקס יקבל יתר חשיבות בקרבנו אם נדרש להגיע למקום מסוים (אנדרטה) ובזמן ספציפי ששונה מסדר היום השגרתי שלנו.
האנדרטה לזכר חללי הדקר-אדריכל דוד אנאטול ברוצקוס
ייצוג הזיכרון במרחב, מבני הנצחה, ואנדרטאות הוא נושא איתו מתמודדים אדריכלים בכל העולם. בוודאי שבישראל עם כאבנו ואויבינו נמשיך להידרש ליצור אובייקטים המביעים זיכרון.
הביאנלה העשירית בונציה עסקה במבני הנצחה וזיכרון בישראל. אצרה אותה בטוב טעם מאופק וצנוע האדריכלית והסוציולוגית טולה עמיר. אני ממליץ לגלוש לאתר הביאנלה. הוא מעורר מחשבה, החל מהאיקונים שמייצגים את הפרויקטים, דרך השפה הגרפית האחידה וכמובן באדריכלות הזיכרון העוסקת בייצוגים השונים.
היכל הזיכרון ביד ושם-אדריכל אריה אל חנני
הפוסט-מודרניזם והרב תרבותיות מעכלים נתח אחר נתח מהפרות הקדושות שהביאנו עד הלום, ללא כוונות זדון, ללא מטרה משותפת ובחוסר מודעות, יוצרים מילים המפרקות את האתוס ובונות מחדש את מבני המחשבה הקולקטיבית לגבי הנכון. צריך לעמוד דקה דומיה אל מול מותו של מושג האמת המוחלט בעידן שלנו.
"בישראל הזיכרון מיוצג באמצעות זוגות של הפכים: מעבדות לחירות, משואה לתקומה ומשעבוד לעצמאות". (עוד מישהו רואה פה הזדמנות לחדש?)
…"המבט הכפול המופנה לא רק לעבר ולשכול אלא גם לעתיד, ההנצחה מבקשת להשגיב את המוות ולהצדיק את המחיר". טולה עמיר מתוך ראיון לוואלה
אונ' ת"א אתר זיכרון-אדריכל מיכאל גרוס
לינקים נוספים:
"פונות אנו בזה לכל האמהות השכולות בישראל שנתנו לעמן את בבת עינן, את הנחמה היחידה שהייתה להן בחייהן – את הבנים היחידים".–המכתב שהוביל להקמת יד לבנים
נשמח לקבל חומרים נוספים בנושא.
אות העיצוב 2009
האירוע נראה מושקע ומכובד כל המי ומי יהיו שם אולי גם אנחנו.
זוכה אחד שכבר איתרתי הוא המעצב התעשייתי קובי קור.
אתם מוזמנים לראות את הברזים האיכותיים שעיצב עבור חמת שעבורם יקבל את הפרס,
אומנם לא ראיתי את המשתתפים האחרים אבל יופי של עבודה, תענוג שחברות מבינות שהיתרון הנוסף זה שעושה לך את החשק לקנות מגיע כאשר משקיעם בעיצוב איכותי.
הערה קטנה-אם יום אחד יהיה לכם אתר אינטרנט תדאגו שאפשר יהיה להוריד ממנו תמונות.
אתם מפסידים את היכולת שלכם לקבל פרסום בחינם.(קובי אתה מוזמן לפנות אלינו לתיקון העוול)
בנוסף המגזין DOMUS מגיע לארץ, לחובבי השפה העברית.
שיהיה לו בהצלחה.
