delirious new york – cartoon
לפני שבוע התחלתי לקרוא את ספרו של רם קולהאס – delirious new york ותוך כדי הדפדוף נתקלתי בתמונה מוכרת מתוך הסרטון , כך המשכתי לגגל ומצאתי אותו ביוטיוב.
הסרטון נעשה על ידי Madelon Vriesesdorp שהיא אמנית הולנדית , מייסדת OMA ביחד עם קולהס וחוץ מזה היא גם אשתו. אני לא יודע אם הדברים אכן נעשו בסדר הזה.
הסרטון באיכות נמוכה, מצולם על ידי מצלמה מהמסך, אבל מספיק כדי לראות ולהבין.
הרומן של גורדי השחקים האייקונים של ניו יורק מתחיל עם הצמד המחודד,האימפייר והקרייזלר שוכבים במיטה לאחר אקט אהבה עד שבמפתיע נכנס הרוקפלור ומתעצבן. מפסל החירות שהיתה באותו החדר כל הזמן מובילה בהמשך לסוף העולם.
לימודי אדריכלות – ההתחלה
חמש שנים זו חתיכת דרך ארוכה ועכשיו כאשר אני מעבר לחציון אני מתחיל להביט על הלימודים מהצד השני. זו עדיין לא פרספקטיבה מלאה על כל התהליך אבל העליתי כאן מספר נקודות ששווה להכיר לפני שאתם מתחילים את המירוץ.
פנטזיה אדריכלית
במהלך הלימודים אנחנו עוברים תהליך מקצועי ואישי, הוא נועד לנסות להבין את המקצוע, להתנסות במקצוע ולהתקדם באופן הכי מקצועי בהתאם לכיוון שאליו שואפים להגיע, אך עם כל הדברים הטובים שהלימודים מבססים בנו אני חש שהם מסרסים את הפנטזיות המרחביות שמתממשות במוחנו מרגע שאנחנו מבינים שאנחנו רוצים להיות אדריכלים. אני זוכר פנטזיות אדריכליות שעפו במוחי עוד לפני תחילת הלימודים, הם היו הזויות ותלושות מיכולת התקיימות ממשית. היום משום מה, ככל שהתקדמתי בלימודים הפנטזיות התחלפו במרחבים הרבה יותר הגיוניים. אולי זה תהליך שהלימודים צריכים לעשות, לתרגם את המחשבה החלומית למרחב ממשי, ואכן במהלך בניית פרויקט התהליך הכי קריטי וקשה זה לתרגם את הרעיון המרחף במוחכם לקווים הניתנים לקיום בעולם האמיתי.
ביקורת
הציון המספרי והביקורת המילולית חיים בדו קרב מתמיד, אם אפשר היה לתת רק ציון על הפרויקט היינו חוסכים מסכת ארוכה של התמודדות עם עצמנו, המנחה והפרויקט. הביקורת מגיעה בשני סוגים, השבועית המתגלגלת ומנגד – המסכמת, הביקורת השבועית מובילה את כיוון הפרויקט ואילו המסכמת אומרת לך איך הייתה כלל הגשת הפרויקט, הביקורת שאנו מקבלים על פרויקט מגמדת את הציון עד לכדי מה שהוא באמת, סה"כ מספר.
מנגד לציון המספרי עומד המנחה ונותן ביקורת על הפרויקט, מילותיו זורמות ואתם מקשיבים. על התינוק שלכם הוא מדבר, אם הביקורת על הפרויקט מפרגנת, האוזן נפתחת והחזה מתנפח וכל מילה נקטפת בשקיקה עמוק לתוך לבכם, אבל לא תמיד יהיו אלה מחמאות שיוצאות לו מהפה, האפשרות שמנגד בעייתית הרבה יותר כי שמתחילים להגיד דברי ביקורת רעה אתם מתחילים להיכנס למגננה.
הביקורת חייבת להישמע ולא משנה לאיזה כיוון היא נעה אבל רק אתם יודעים באמת מה היא אומרת עליכם ועל הפרויקט, היא תרסק אתכם לקרשים או תעיף אתכם לשחקים תישארו בפורפרציות, זו סך הכל עוד לבנה בבניין שאתם בונים משנה לשנה.
אבל חכו לשלב הציון שניתן אחרי הביקורת הוא מבלבל פי כמה, כי מישהו מוכן להסביר למה אם הביקורת הייתה טובה קיבלתי 92 ולא 94.
שינה
לא נורא, תלכו לישון עוד חמש שנים, הדיסוננס בין הרצון להמשיך לעבוד על הפרויקט שלא ניגמר אף פעם ומנגד היותנו בני אדם בשר ודם. שינה היא מצרך בסיסי עבורנו ובלעדיה לא ניתן להמשיך ולכן אני עדיין לא מבין למה המערכת לא רואה בזה דלק שעוזר לנו להמשיך. כבר שלוש שנים שאני מנסה לשכנע את עצמי שצריך גם לישון מידי פעם ועדיין לא מצליח למצוא את האיזון הנכון.
מחשבים
בדו קרב הזה התוצאות ידועות מראש, המעבר מעבודת יד לעבודת מחשב כבר מאחורינו, המחשב הכריע לטובתו והוא לא הסתפק רק בזה הוא גם עובר למצב שיוכל לשחזר את סגנון העבודה של היד, בהתחלה עוד תשמעו דיונים לגבי השלב בו כדאי לעבור מעבודה ידנית לעבר המחשב אבל מרגע שהמשוכה עברה אל תפסיקו להמשיך להתקדם, תוכנות שרטוט, הדמיה וכל שאר יכולות דיגיטליות נלוות יעזרו לכם להמשיך להתעלות, כי בעידן שאנחנו שוהים יותר בעולם הדיגיטלית מאשר בעולם הריאלי, שליטה במחשב שווה הרבה מאד.
עבודה קבוצתית
המקצוע בבסיסו אינדיווידואלי ואנחנו עסוקים להראות את היצירתיות שלנו יותר מכל, אבל החיים המקצועיים והלימודים משלבים עבודה משותפת עם עוד מוחות, שאתם עובדים בקבוצה תשקיעו מאמץ רב במציאת איזונים נכונים, אל תוותרו על דעתכם, אך דעו להתחשב בזו השנייה הנשמעת מנגד. עבדו עם עצמכם על היכולת להשתלב בקבוצה, אולי אם השנים תצליחו ללמד את הטקטיקה גם אותי.
שלמות
מזל שיש דד ליין אחרת לא היינו מסיימים את פרויקט לעולמים, אני עדיין לא יודע איך זה עובד במציאות אבל עד עכשיו כאשר מאחורי מספר פרויקטים אני עדיין תר אחרי שלמות אמיתית לפרויקט שיצא תחת ידי. תמיד זה נראה כאילו עוד שנייה עוד רגע מסיימים, ואז במבט כולל מגלים עוד תיקון עוד תוספת ועוד זווית שבכלל לא הבאנו בחשבון וכאן אני מדבר רק על פרויקט סטיודנאטילי ולא על פרויקט הנבנה בעולם האמיתי.
הכנות פיננסיות
אני שם בצד את השכר לימוד השנתי המלא, אבל זו רק ההתחלה, עם 45 שעות שבועיות אתם יכולים לשכוח מעבודה. החיים בשחור לבן זולים אבל ברגע שתרצו להוסיף קצת צבע תיפרדו מעוד כמה שקלים. דבק, סכיני חיתוך וקרטון גם הם לא באים בחינם, ותכפילו את האמצעים בדגם עירוני ב 1:500 ותגיעו למחירים סיטונאים.
אם השקעתם בלבייב או חטפתם פונזי ממיידוף תוודאו שאתם בכל זאת מוכנים, כי בחרתם תואר ארוך שדורש תזרים מזומנים.
הרחבת אופקים
למזלנו המקצוע רחב באופן אינסופי, תתי התחומים שהכותרת אדריכלות כוללת רבים מכדי שאדם אחד יוכל להכיל. אמנם יש חמש שנות לימוד אבל הם רחוקות מלגעת בכל הנושאים. כאן זה המקום לאני שלכם, כי רק אתם יודעים עם מה אתם רוצים לשלב את האדריכלות שבלבכם. אדריכלות עירונית, אדריכלות ירוקה, אדריכלות דיגיטלית או אדריכלות אדמה, התעסקות בחומרי בניה או פרטי בניין ואולי בכלל בקונספטואליה בלבד.
הזמן הוא שלכם להתנסות במגוון נושאים ולכיוון שמושך אתכם יותר מכל אליו תחתרו, כי כאשר אתם עוסקים בנושאים הקרובים לליבכם ההנאה גדלה וההצלחה הגדולה נמצאת ממש מעבר לפינה.
בהצלחה לאלה שמתחילים את הלימודים
נתנאל, לירון וניצן , בהצלחה מיוחדת בשבילכם
ריהוט אורגני
התערובת עשוייה מסוגים שונים של נסורת כך שבכל רהיט היא מקבלת צבע וטקסטורה אחרת
השולחן הזה שעוצב על ידי דניאל דנרה מתחקה אחרי צורות הטופוגרפיה הטבעית ומשתמש בה בממשק החיבור בין העמוד למשטח
והפריט האחרון הוא סט ריהוט המורכב מודולים המתחקים אחרי פרקטל אורגני
להפריח את השממה
הנה פרוייקט שמנסה לתת פיתרון לחיים במדבר, ההתמודדות עם האקלים הקיצוני שאינו מתאים למגורי אדם מאלץ אותנו למצוא פתרונות יצירתיים.
הפרויקט הרעיוני הזה של הפירמה Matsys מציע פתרונות מרחביים לחיים אורבאנים באזור מדברי, האזור המתוכנן הוא אזור המדבריות בדרום מערב ארצות הברית ובמבט ראשון אנו רואים מצולעים פזורים על גבי נופי המדבר האינסופיים.
כדי להתגבר על בעיות המדבר העיר מתחפרת מטה אל מתחת לפני הקרקע, שם הטמפרטורות נמוכות יותר וניתן גם להתחמק מאור השמש, העיר מתחפרת עד שמגיעה למי תהום וכך בקומת הקרקע מסתעפות רשת תעלות.
כל מצולע כזה בנוי מקומות מגורים המונחות בהסטה אחת על השניה ויוצרות מגוון משטחי הליכה.
לא רק גשר
הנה רעיון שכנראה לא רלוונטי לארצנו הקטנה, גשר כפי שמשתמע משמו בעברית מקשר בין שני מקומות ולכן הוא תמיד מהווה ציר ותו לא, תחשבו שבמקום רק להשתמש בגשר כדי לעבור ממקום למקום הגשר הופך להיות המהות.
בארץ אין נהרות רחבים כל שכן נהרות הזורמים במרכז העיר ואם ניקח לדוגמא את נתיבי איילון כנהר הזורם בעיר עדיין לא הגענו לכדי התפתחות אורבנית בשני גדותיו שתאלץ ניצול של שטחים מעל הנתיבים הפתוחים.
הדימוי הראשון לגשר המערב שימושים הינו "הפונטה ויקו" בפירנצה , הגשר העתיק שימש בתחילה את בעלי האיטליז של פירנצה אך עקב הזיהום הרב ששפכו לנהר הוחלפו השימוש המסחרי של הגשר לטובת הצורפים. העובר בגשר אינו מרגיש כמנותק מהעיר אלא ממשיך ברצף העירוני.
מסתבר שגשר לונדון היה בעבר בעל פונקציות בנויות שנהרסו במהלך השנים ומידי כמה שנים עולה רעיון לבנות "גשר חי" חדש מעל התמזה הלונדוני, ההצעות נשארות על הנייר בהדמיות בסיסיות עקב דיונים לגבי כיווני ההתפתחות של לונדון.
הרעיון של הגשר האורבאני מקבל כאן חיזיון עתידי בדמות גשר גורדי שחקים.
הפרוייקט הזה של המשרד Real san fratello מראה איך הגשר משמש לשאר צרכים עירוניים, שילוב של מערכות תנועה, שימושים ציבוריים כמגרשי ספורט ופארקים, שימושים מסחריים וגם אפשרות למגורים פרטיים.
המפלס העליון משמש כטיילת כאשר כל השימושים מתבצעים בחלקו התחתון.
אחד הדברים הכתובים בפרוייקט הוא שהגשר הוא אחד המקומות הבטוחים לשהות בהם בשעת רעידת אדמה.
קובץ PDF אודות הפרוייקט.
אדריכלים מהסרטים
הזמן שלוקח להזדהות עם דמות בקולנוע יכול להצטמצם כאשר אנו מגלים כי לנו ולכוכב על המסך ישנם דברים משותפים, זה קרה לי לא מזמן שראיתי את הסרט 12 המושבעים. הסרט מספר על מקרה רצח שנער מואשם ברצח אביו, הסרט כולו מתרחש בחדר אחד בו יושבים המושבעים ומחליטים את גזר דינו של הנער, אני לא אפרסם כאן ספויילר אבל הכוכב הראשי הוא אדריכל (הנרי פונדה) שמוביל את הקבוצה לבחינה מחדש של המקרה והראיות.
בתמונה פונדה מנתח את תוכנית הדירה להראות שאין התכנות לרצח מבחינת הזמן.
הסרט המוכר לכולם שבו בתפקיד הראשי ישנו אדריכל הוא הסרט המפורסם המבוסס על ספרה של איין ראנד
גרי קופר בסרט כמעיין המתגבר מביט בעוד תוכנית שאינה נבנית
ישנם עוד סרטים שזהו המקצוע של הדמויות המרכזיות אבל זה לא משפיע על התנהלות הסרט בשום אופן ממשי
מייקל קיטון – רעש לבן
וודי הרלסון – הצעה מגונה
טום הנקס – נדודי שינה בסיאטל
טום סלק – שלושה גברים ותינוקת
ויש את האבסורד מכולם שהוא צארלס ברונסון בסרט "משאלת מוות" שמגלם אדריכל ניו יורקי מצליח שנוחתת עליו טראגדיה משפחתית והוא מחליט לנקום בכולם, כך שביום הוא ממשיך ליצור אך בעת החושך הוא יורה בכל הרעים. משום מה הסרט הצליח ומספר סרטי ההמשך הגיע עד 5.
ביום ובלילה
הוואנבי אדריכל הגדול מכולם הוא כמובן ג'ורג קוסטנה שבכל הזדמות שהוא נמצא בסביבה לא מוכרת הוא מתחזה לאדריכל בגאווה
בקולנוע הישראלי אני מכיר רק סרט שיצא לא מזמן בשם "אילי ובן" בו מגלם ליאור אשכנזי את אדריכל העיר הרצליה.
ויהי אור- המשכן לאמנות עין חרוד – אדריכל שמואל ביקלס
"המשכן לאמנות עין חרוד" שתיכנן האדריכל שמואל ביקלס נחנך בשנת 1948 והוא אחד ממבני מופת שיצר האדריכל שמשחק עם האור, תחת שולחן השרטוט שלו נהגו ויושמו תוכניות לישובים ומבני ציבור רבים.
המשכן הוקם על ידי האמן חיים אתר והתקיים בצריף בקיבוץ עין חרוד, למשכנו הבנוי עבר בשנת 48 אך הבניה נמשכה עד לשנת 58, המבנה ערוך ב14 חללי תצוגה, שתי חצרות בנויות, ספריה וקפיטריה.
הכנסת האור למבנה שונה בכל חלל וחלל, כמו מעבדת ניסויים ליחסים שמנהל הטבע עם המבנה וכאן כמבנה ציבור שמוצגות בו יצירות אמנות האור צריך להעצים את היצירה אך לא לפגוע בה או בחווית הצפיה.
הכניסה המקורית אינה פעילה כיום
חזית המבנה מרמזת למצפה בפנים, העמודים נפרדים מקו הקיר מאפשרים לקיר לנוע בדרכו, הצורה יוצרת מקומות ישיבה פנימיים בספרייה
כניסה ראשית, צורה נגטיבית לנעשה בספרייה, דלת הכניסה עבודת אמן ברזל
מבט פנימי לעבר דלת הכניסה דרך שלושה חללים שונים באופיים ובעלי מפלסים שונים
הספרייה- הכנסת אור מהגג בעזרת חלונות עיליים בצורה מלבנית ובנוסף צורת הפתחים בקירות מעניקים לפינות הישיבה האישיות אווירה מיוחדת.
במרכז הספריה ישנו חלל כפול שממשיכים בו מדפי הספרים.
אופן הכנסת האור לחללי התצוגה ממשיך להשתנות, ישנם שלושה חללים ברצף שהאור נכנס אליהם באמצעות היפר מרחבי , מעל לפתח ישנו גג קל המונע כניסת גשם אך בכל זאת ניתן לראות את צינורות הניקוז היצאים מהפינות.
הצורה כמו מרחפת במרכז התקרה כאשר האור הבוהק מקיף אותה מכל הכיוונים.
העניין במפגש אור פינה בגג ועל גבי הקיר
הקמרון ההפוך בעל החלונות בצדדים, האור פוגע בתקרה המתעגלת ומתפזר לכל החלל
(צריך להעביר את התמונות לשחור לבן כדי להבין את העוצמה)
הפעם החלונות הם מעל לתקרת הסיגר כך שהאור מתפזר לעבר הקירות, במרכז התקרה נעשה שימוש בלבני זכוכית על מנת ליצור פס אור, המאפיין חוזר על עצמו כמה פעמים במבנה ומדגיש את הציר האורכי.
המשכן כולל שני חצרות פסלים בנויות, חצר הפסלים הראשונה בנויה כך שמשני צידיה קירות אטומים אך בשני הכיוונים האחרים ישנם "משרביות" המאפשרות מעבר אויר, במרכזה בריכה ריקה וסביבה פסלים אך החצר אינה יוצרת תחושה מזמינה לשבת בחיקה.
החצר השניה סגורה יותר וככזו יש בה יותר צל וצמחיה ירוקה, שם נפתח "קפה ביקלס" וזה מקום מעולה להנות מקפה.
הצמחיה ההשתלטה על המבנה מבחוץ יוצרת עיניין רב בחלונות המולבנים מבפנים
בקצה המוזיאון ישנה נקודה להנצחתו של ביקלס, מוצגים שם שולחן השרטוט, כלי עבודה וספרים אשר שימשו אותו.
אזור הקבלה והכניסה שופץ על ידי משרד האדריכלים עדה כרמי-מלמד וכעת הוא נראה כך
פתחי האור בתקרה במבט מבחוץ
אחד הדברים הצורמים הינה הטכנולוגיה שמפרה את היושר של המבנה עם זה בדמות מזגנים (פנים וחוץ) גלאי נפח ועשן ועוד שלל חוטים העוברים מצד לצד.
לא כתבתי כאן אודות התערוכות במשכן אך יש תערוכת קבע ותערכות מתחלפות, מחיר כניסה לסטודנט 10 ש"ח.
אתר המשכן מעולה ומכיל חומר רב אודות המבנה ואמנות המוצגת.
מאמר משובח בנושא המשכן והאור נכתב על ידי בנואה לה טיירי דנקן.
תמונות נוספות:
פליקר
פיקאסה
אדריכלות רכב – פרק ב'
היחידות בעולם מבין יצרניות הרכב שבראשותם מוזיאון רכב אישי המשלב את היסטוריית הרכב שלהם ובעלות אמירה אדריכלית הם יצרניות הרכב הגרמניות, את פולקסווגן כבר ראינו ועכשיו לשאר היצרניות:
B.M.W
המרכז של ב.מ.וו במינכן הוא ממרכזי הרכב הגדולים וכולל את מגדל מטה החברה, מוזיאון החברה ומרכז תצוגה מתקדם.
כבר מרחוק נראה מגדל המשרדים של החברה הקרוי מגדל ארבעת הצילנדרים ובצמוד אליו ניצב מבנה חצי כדור הקרוי הקערה ההפוכה, על גגה מצוייר סמל החברה, הצמד הזה תוכנן בסוף שנות השישים על ידי Karl Schwanzer ,המבנים בצבע המטאלי מעבירים את התחושה הקידמה הטכנולוגית שהחברה מייצגת.
המוזיאון שתוכנן היה במבנה דמוי הקערה ההפוכה בולטת ליד המגדל אך ברבות השנים הוא היה צר מלהכיל את כל המוצגים שהגיעו למוזיאון שכן ב.מ.וו מייצרת רכבים, אופנועים ומנועי מטוסים(מהם לקוח סמל החברה).
התוכנית החדשה שנהגתה בידי ATELIER BRUCKNER כוללת את מבנה הקערה ותוספת בניה של שלוש קומות מתחת לקו התחתון של הקערה כל זה עם עיצוב פנים חדש.
הקערה כוללת מספר במות עגולות המחוברות ברמפות מתעגלות, ממרכז הקערה יורדת רמפה גוגנהיימית על לקומה התחתונה של המוזיאון שמחברת בין החלל העגול לחלל המלבני
החלק המלבני של המוזיאון כולל חללי תצוגה נוספים ורמפה המחברת בניהם
השפה ה"היי טקיסטית" ממשיכה לאורך כל חלקי המבנה וכוללת זכוכיות, וחיפויי אלומיניום לקירות ולגשרים
לרכבים הקלאסים המיוחדים ישנם חללים בעיצוב שונה המעניק את הרשמיות המגיעה להם
וזהו מרכז התצוגה המתקדם הממוקם מעבר לרחוב
MERCEDES-BENZ
המוזיאון של מרצדס ממוקם בשטוטגארט ותוכנן על ידי UN studio בשנת 2006 , תוכניותו של המבנה היא משולשת בעלת פינות מתעגלות, בין הפינות לשעבר למרכז המשולש מחברים קורות בטון היוצרים את סמל החברה הנראה במבט מקומת הקרקע לגובה כל שמונת קומות המוזיאון.
גם כאן קונספט המבנה משולב בספירלה , הפעם יותר מורכבת, הרעיון מתחיל בכך שעולים במעלית לקומה שמינית ומשם ניתן לרדת בשני אופנים , האחת דרך תצוגת הרכבים ההיסטורית ואילו השניה הנקראת דרך האוספים וכוללת את הרכבים היותר מיוחדים של החברה, המסלול אינו מחייב ובכל קומה ישנה אפשרות החלפה בין המסלולים.
דרך הקישור הזה תוכלו להבין זאת
הבניין עשוי בטון אך בעוד החוץ מחופה פנים הבניין נשאר עם הבטון המודרני.
PORSCHE
ונשארים בשטוטגארט עם יצרנית רכב שונה ומיוחדת, בעוד הקודמות מתחרות אחת בשניה פורשה ממוצבת בנישה שונה כבר הרבה מאד זמן ואילו פורצת לנישות חדשות שלא היתה לה בהן דריסת רגל עד עכשיו, חשוב לציין שזוהי היצרנית הכי רווחית בעולם וככזו המוזיאון צריך להיות בהתאם.
מוזיאון נחנך בתחילת השנה ותוכנן על ידי האוסטרי delugan meissl והפירמה HG MERZ הרעיון של המוזיאון משתלב עם הרעיון של פורשה הרכב, יצירת סנסציית חושים למבקר החל מהמבט חיצוני ובהמשך במהלך בגלריות המרחפות הפנימיות
חלל המוזיאון העיקרי נח על מספר מגה עמודים המאפשרים למבנה להראות כמנותק מהקרקע, מסבכים הם עיקר הקונסטרוקציה ומאפשרים מפתחים גדולים.
גם כאן המבנה מחופה בעיקר המסורת ההיי טקית.
בנייה ירוקה
הנה עוד רעיון סקסי בטרנד הירוק , קפסולות ירוקות הנערמות למגדל עירוני על ידי מנופים אינטגלים למבנה
המנופים משחקים עם הקפסולות בהתאם לתנאי מזג האויר כך שיקבלו את האקלים הנחוץ להם
בסוף תהליך ההתאקלמות של הקפסולה המנופים יכולים להעביר את הקפסולה לבניין אחר בעיר
vulcano
מרכז מסחרי עצום בגודלו נבנה בימים אלו בנולה, איטליה, המרכז בתכנונו של האדריכל רנזו פיאנו מקבל השראה ברורה מהרי הגעש שבאזור.
הדבר המעניין במבנה הוא גגות הצמחיה המובילים את המגיעים עוד משלב החניון וזהו פיתוח של הגג שעיצב פיאנו עבור האקדמיה למדעים בקליפורניה.
